איך נוצר קורס הכתיבה היקר בישראל?

סדנת כתיבה יוצרת
אוצר הדרכות הכתיבה של לירון פיין

זה דווקא סיפור מעניין.

לפני לא מעט שנים, כשרק עלה לי הרעיון של בניית קורס קטנצ'יק לכתיבה יוצרת, לא דמיינתי שהוא יתפתח לאוצר נוצץ שיגרום לכל תכניות הכתיבה האקדמיות בישראל להיראות רדודות ושטחיות לידו (את זה אומרים מי שהיו בהן,  לא אני). לא תכננתי שהוא ישלב בתוכו יותר מעשר סדנאות כתיבה יוצרת. לא שיערתי שהוא יאצור יותר תוכן,  טכניקות וקסמי טקסט מכל מה שקיים היום בכל הסדנאות בישראל – גם יחד.

ממש לא.

בסך הכל רציתי לפתח את עצמי ככותב.

באותם ימים ערכתי וניהלתי קריאייטיב במשרד פרסום מוערך שהתמחה בטקסטים ארוכים. כבר הייתי אחרי כתיבת שתי סדרות טלוויזיה ואפילו הוצאתי ספר בהוצאה מסורתית. הספר קיבל ביקורות טובות אבל לא עשה רושם בקופות (לימים הוא יהפוך למפתח לאוצר – אבל זה כבר סיפור אחר,  למחר).

ועדיין, עם כל זה שהייתי גדול ומוכשר ומוצלח, עם קריירת כתיבה עשירה ומפרנסת, בלב ידעתי שאני בסך הכל. . .  גור כתיבה צעיר.

כל מה שהיה לי זה מה שיש לכולם: קצת כישרון, קצת ניסיון, הרבה קריאה (הרבה קריאה!) וגם קצת למידה מהאנשים המוכשרים שעבדו לצידי.

אבל!

ידעתי שבחו"ל יש תכניות אקדמיות מקיפות ומעמיקות לכתיבה יוצרת – שאותן לא עברתי. ובטוח שיש בהן משהו. וידעתי שיש בחוץ אוצר עצום של ידע וטכניקות כתיבה ועריכה, שפותח ונצבר במשך עשרות שנים על ידי טובי הסופרים והעורכים בעולם – שאין לי.  ואני צריך שיהיה לי.

וקראתי קצת על זה, ורציתי את זה, והסתערתי על זה.

והייתי בטוח שבישראל, מדינתו השאננה של עם הספר, מקום בו יש יותר כותבים מקוראים – אני אמצא את האוצר הזה בקלות.

אתונות, מצאתי. אתונות.

בישראל, למרבה הבושה, לא היתה שום תכנית אקדמית רצינית לכתיבה.

מה כן היה? מה שיש גם היום: סדנאות כתיבה.

את הסדנאות האלה מעבירים, בדרך כלל, סלבריטאי כתיבה. סופרים ידועים שזכו להצלחה – ועכשיו צריכים השלמת הכנסה. אז בדקתי,  נרשמתי,  והלכתי.

והאמת? מאוד נהניתי.

יש משהו מאוד כיפי בסדנאות האלה. קודם כל, כי סופרים מפורסמים הם אנשים מרתקים. הם מוכשרים בטרוף, יש להם רעיונות מעניינים, הם מתנסחים נפלא, יש להם סודות פרטיים שהם גם נהנים לחשוף, הם מהווים השראה ומודל חיקוי, ו… בלי להתבייש אגיד שיש משהו מאוד קוסם בלהתחכך באבק כוכבים.

לחלוק אותו מזגן עם סופר מפורסם? לשתות יחדיו בהפסקה את אותו קפה נמס עלית עם חלב עמיד? הוליווד בישראל.

אז נהניתי, אבל בכל פעם שחזרתי הביתה שאלתי את עצמי אותה שאלה: "מה אני יודע עכשיושלא ידעתי קודם?"

והתשובה היתה מבאסת.

ולמה? כי אדם יכול ללמד רק את מה שיש לו.

ולאותם סופרים היה (ויש) כישרון. המון כישרון.  

אבל,  לעזאזל,  אי אפשר ללמד כישרון!

אף אחד לא יכול לכתוב כמו אשכול נבו, או דודו בוסי, או גבי ניצן, או יהודית קציר. הם ייחודיים.  הם מדהימים. אי אפשר ללמוד לכתוב כמותם כי… אי אפשר ללמד כישרון.

מה כן אפשר ללמד?

מה שרציתי מלכתחילה: טכניקות כתיבה.

וכן, בחלק מהסדנאות האלה העבירו גם טכניקות כתיבה, אלא שהן היו בסיסיות ורדודות מאוד. ולמה? גם בגלל שאדם שמתפוצץ מכישרון, מראש לא צריך לדעת המון טכניקה (ולכן גם לא יעביר אותה), גם בגלל שלקבוצת כתיבה בסדנה מגיעים אנשים עם רקע מגוון בכתיבה, כך שצריך לדבר אל המכנה המשותף הרדוד ביותר, וגם בגלל שיש גבול למה שניתן להעבירבסדנה קצרה של 12 מפגשים. (באוצר,  למשל,  יש בערך 20 שיעורים ותירגולים שונים רק בנושא של דיאלוגים! ואני עדיין מרגיש שזה חלקי).

אז מה עשיתי? הבנתי שמישראל לא תבוא הישועה, ולכן חזרתי ופניתי לחו"ל.

והתחלתי ללמוד. ללמוד ברצינות. כדי לפתח את עצמי הוצאתי עשרות אלפי ש"ח על קורסים ותכניות שונות – באנגלית. שילבתי פנימה את כל הידע הקיים שלי בכתיבה מולטידיסציפלינרית (גם תסריטאות, גם קופירייטינג). תרגמתי לעצמי את החומרים. התאמתי אותם לישראל, לעברית. פיתחתי חומרים חדשים. והכל לעצמי.

בעבודה קשה, הפכתי מגור כתיבה זעיר לחת'כת דרקון רושף טקסט שיושב על אוצר בלום של טכניקות כתיבה שונות.

ולא

נתתי

לאף

אחד

להתקרב אליו.

ואז,  לפני כחמש שנים,  התרחשה רעידת אדמה איומה שפתחה את הסדק הראשון למערת האוצר.

מחר אספר לכם על זה.

מה באמת צריך לשנות בסגנון הכתיבה שלכם?

אתמול העברתי שיעור עריכה אונליין. למי שלא יודע, זה שיעור כתיבה בו אני עורך סגנונית טקסטים שנשלחו אליי, מתלבט בקול רם על שינויים וטכניקות, משתף את הנוכחים בשיעור, ומציע אלטרנטיבות.

זה טוב במיוחד למי ששלחו את הטקסטים – כי הם מקבלים זווית עריכתית חדשה – אבל זה טוב גם לאחרים, שלומדים מ… לא טעויות, אלה לא טעויות, מ… אתגרים של אחרים.

ואתמול היו שני טקסטים מיוחדים. האחד מהם היה של מישהו שכותב בסגנון די דומה לשלי, סגנון עכשווי וישיר. השני היה טקסט שגובל בשירה, למרות שבשורה התחתונה הוא פרוזה.

לכל טקסט היו מטרות שונות ואתגרים שונים. בכל טקסט הורגשה טביעת אצבעות מובהקת של הכותב או הכותבת, ובכל טקסט היו גם טעויות (כן, הפעם אני משתמש במילה זו) שקל לתקן, ואפשרויות לטכניקות כתיבה שונות שקל לאמץ.

אבל זו לא הנקודה החשובה שאני רוצה להעביר כאן.

הנקודה החשובה היא שלכל טקסט כזה יש מקום, ומקום של כבוד. נכון, אחד ידבר לשבעה מכל עשרה קוראים, והאחר ידבר לשבעה מתוך מאה קוראים. נכון, אחד היה יותר פופולרי והאחר יותר אישי. נכון, אחד היה יותר מובן והשני יותר, הממ, מורגש. ונכון, אחד לא ירשים את השופטים בתחרות הכתיבה של הארץ והאחר אולי יזכה בה.

אבל לכל אחד היה מקום.

ולרגע עלו תהיות בשיעור, "האם אני צריך, או צריכה, לשנות סגנון כתיבה".

והתשובה שלי, שממש נזעקה מתוכי ויצאה באותו רגע, היתה "ממש לא!"

לכל סגנון כתיבה יש מקום וקהל. יש מי שיכולים לכתוב במספר סגנונות, יש מי שיכולים לכתוב רק באחד. בעריכה, המטרה שלי היא לא לשנות את סגנון הכתיבה של הטקסט – אלא לזרום איתו ולסייע לו להיות יותר "הוא". מקסימום לגרום לו להיות קצת יותר מובן, קצת יותר ידידותי לקורא, אבל עדיין – לא לשנות. אולי לשדרג.

ואת זה כבר יותר קשה לי להעביר כאן, אבל אני בכל זאת מנסה. כשאתם עוברים מדראפט ראשון לשני – שימו לב לסגנון שלכם, ונסו להעמיק אותו, להתמזג בתוכו, לשדרג אותו.

ואם עורך אומר לכם שהסגנון לא טוב, החליפו אותו.

את העורך, כלומר.

בייבי איגואנה נגד להקת נחשים רעבים

כמה אקשן יש בספרים שאתם כותבים?

כמה מרדפים, מכות, יריות, פיצוצים?

כתיבת קטעי פעולה, יודע כל מי שניסה לעשות את זה אי פעם, אינה המשימה הכי קלה ביקום המוכר. קטעי אקשן מערבים אלמנטים שבאופן טבעי שייכים לחושי הראייה והשמיעה, ומתבטאים טוב יותר על מסך הקולנוע ומערכת הסראונד, ולאו דווקא במילים כתובות על דף. מעבר לזה, הם גם לא ליניאריים: מתרחשים בהם דברים רבים בו זמנית, וזה לא מתאים לעין האנושית שקוראת מילה מילה ומשפט משפט.

איך בכל זאת כותבים אקשן טוב? אתמול למדנו לעשות את זה, באימון כתיבה שהתמקד בתיאור ספרותי של הקטע הזה: https://www.youtube.com/watch?v=Rv9hn4IGofM&ab_channel=BBCEarth

למדנו איך לשלוט בקצב המשפטים, מה חשוב לכתוב ומה פחות חשוב, ועל איזה קטע קריטי של האקשן רוב הכותבים מדלגים.

היתה חווייה די מדהימה, עם טקסטים מעולים שיצאו במהלך השיעור – אחד מהם בכלל הפך לספר ילדים…

טיפ אחד, חשוב, מהשיעור אתמול: האקשן האמיתי קורה בתוך הראש של הדמויות. בתוך הרגשות שלהן. אין אקשן בלי להט אמיתי, בלי רגשות עמוקים והתחייבות היסטרית של הדמויות לנצח במאבק.

כתיבה מהנה,

לירון פיין.

נ. ב,

כמעט שכחתי: אימון כתיבת האקשן שהיה אתמול התבסס על שיעור קיים באוצר הדרכות הכתיבה, אבל שידרג אותו ולכן גם יחליף אותו. זה יקרה תוך מספר שעות.

משיעור הכתיבה של אתמול: משבר אמון עם הדמויות

לצערי שיעור העריכה אונליין

של השבוע לא הוקלט –

אבל לא נורא,

תיכף תקבלו את עיקרי הדברים.

ערכנו שני טקסטים,

והכותבת הראשונה

ביקשה לשמור על

פרטיות הטקסט שלה –

אז הקפדתי לא להקליט.

עד כדי כך הקפדתי,

ששכחתי להקליט גם את

עריכת הטקסט השני.

אבל על מה היה הדגש?

מספר דברים.ראשית, העמקה אל

הקול של הדמות

ואל האמינות שלה.

כשאנחנו כותבים דמות,

אנחנו (הכותבים) צריכים להאמין לה.

חייבים להאמין לה!

היא לא מילים על דף.

היא דמות אמיתית,

בשר ודם, הרגלים וכאבים,

דמות שנולדה, שחיה, שתמות.זה נכון במיוחד

בכתיבה בגוף ראשון,

כאשר הדמות הדוברת

היא אותה דמות

שמנהלת דיאלוגים

עם דמויות אחרות.

ואם היא חייל קרבי ומסוקס,

שמדבר קצר ודוגרי

עם החברים שלו,

אז גם המחשבות שלו

ינוסחו קצר ודוגרי,

ולא ארוך ומסתלסל.

אנחנו מדברים כמו שאנחנו חושבים –

ולהיפך.

שנית, נסו "להראות" ולא "לספר"

גם בדיאלוגים. יש שיעור שלם

על זה באוצר, אבל גם מי שכבר

ראו אותו צריכים לראות שוב,

כדי לנקות מתוכם שנים נרכשות

של כתיבה גרועה ושבלונית.

אז, אם הדמות מתחילה לצעוק,

במקום לכתוב

"לך מפה", צעקתי.

פשוט אפשר

להראות לקורא את הצעקה:

"לך מפה!"

בדיוק כך, לתקוע לה סימן קריאה

בתוך המרכאות, בסוף המשפט

שהיא אמורה לצעוק.

רק לא בהגזמה, עם הסימני קריאה,

כן? הם תבלינים שתלטניים.

באותה נשימה,

אם הדמות שותה

חצי בקבוק ויסקי,

תאמינו לה שהיא באמת

שתתה חצי בקבוק ויסקי.

וכמו אדם אמיתי באותו מצב,

גם היא לא יכולה להמשיך

לדבר בדיאלוג רגיל,

כאילו שתתה דיאט קולה.

לא. היא מסטולה מהתחת,

וככה היא גם צריכה להישמע.

ת א מ י נ ו    ל מ ה   ש א ת ם   כ ו ת ב י ם ! ! !

זה לא סתם מישהו ששירבט

קישקוש חסר חשיבות על דף.

ממש לא!

מישהו (וזה אתם) ברא עולם,

ברא דמות.

אז תאמינו לדמות ולעולם.

דבר נוסף, שקשור לקודם:

קונטיניואיטי. המשכיות.

אם הסיפור מתחיל

בגוף שלישי עמוק,

אין מצב שפתאום,

במשפט הבא,

הוא ממשיך בגוף ראשון

בלי סיבה סיפורית ממש טובה

ומתוכננת מראש .

ואם הוא כתוב בזמן עבר,

הוא לא יכול פתאום

לגלוש להווה ואז לחזור,

בלי שהדברים יהיו ממש

מוסברים ומנומקים היטב לקורא.

אז נכון:

לפעמים בדראפט הראשון,

כשהטקסט בוקע מתוכנו

ללא שליטה,

אנחנו מאבדים

את הקונטיניואיטי ואת הצפון.

וזה בסדר, זו מטרת הדראפט הראשון.

אבל בקריאה השניה,

הביקורתית,

אנחנו יכולים לתפוס

את הבעיות האלה ולתקן אותן.

שוב – אני מתנצל שהשיעור עצמו

לא הוקלט ואי אפשר לראות אותו,

 גם לא בקבוצת הפייסבוק שלנו.

מוסר השכל: 

 תגיעו לשיעורי עריכה אונליין!

 עם סימן קריאה.

זה מה שהיה אתמול, בשיעור כתיבת סיפורים קצרים

סיפור קצר זה כמו סטוץ

היה טוב אתמול. קשה אבל טוב. העברתי שיעור ראשון מסוגו על כתיבת סיפורים קצרים, ולא בשיטה המוכרת לכולם (אקספוזיציה וצפונה) אלא בקונספט אחר לגמרי, שממש נוגע במהות של הסיפור הקצר, ב-core שלו, ומנסה לחלץ את זה משם.


היה קשה, כי לא הייתי ברור מספיק. כי זה לא היה מוכר מספיק, כי זה היה חדשני, אולי, זה דרש מאנשים לחשוב אחרת. והיו המון שאלות, וגם היתה הצפה של תלמידים (מתנצל שלא יכולתי לתת את מלוא תשומת הלב לכולם), ואני לא בטוח שהנקודה עברה אצל כולם.

אבל היה טוב. כי היום, בקבוצת התירגולים שלנו, מתחילים הסיפורים הקצרים לעלות. ומה שאתמול נראה מוצק כמו מלט נוזלי, היום כבר מחזיק מבנה מפואר – וסיפורים טובים.
כי סיפור טוב הוא כמו סטוץ. וכשהוא ממש טוב, הוא כמו התמונה הזו.
(Photo by zelle duda on Unsplash)

ביקורות קטלניות ומספרי על

ביום שלישי ערכנו שיעור כתיבה נוסף בפורמט החדש. הדבר הראשון עליו דיברנו היה נושא ההתמודדות עם ביקורות קטלניות,  כמו זו שספגה השבוע ממאקו שרון גינת חיון, סופרת השנה ברומנטיקה, שבמקרה היא גם אחת התלמידות שלי. נתחיל בזה: מכירות הספרים שלה (שני הדואטים, "הלביאה הלוחמת" ו"האריה האגדי") "סבלו" מנסיקה מסחררת במכירות, בדיוק בזכות הביקורת הלא מפרגנת!  מאות קוראות חדשות תוך שבוע. מאות מעריצות חדשות תוך שבוע.  תופעה של ממש.

ומה זה רק אומר?  שביקורות שליליות, קטלניות (שבאות יחד עם ביקורות קוראים טובות) הן דבר מצויין.   הן מגבשות את "שבט המעריצים" שכל סופר כל כך רוצה,  ומגייסות אליו מעריצים חדשים –  שעומדים באומץ מול  שבט ה"אוייב": המבקרים הלא מפרגנים.

אף אחד לא יכול לכתוב ל"כולם", פשוט בגלל שלכל אחד יש טעם שונה.  המנצחים הם אלה שמצליחים להיות קיצוניים: שישנאו אותם מצד אחד,ושיאהבו אותם מצד אחר.  ו… הביקורת הכי גרועה היא זו שלא נכתבת בכלל. או זו שנכתבת "פרווה".  

אז: אל תפחדו להיות פרובוקטיביים.אל תפחדו להגיד את האמת שלכם,כי היא זו שתגייס את המעריצים שלכם (וגם את השונאים, זה חלק מהחבילה). 

עד כאן – החלק הראשון של השיעור.  החלק השני עסק בנושא שהטריד אותי מאוד בשבוע האחרון, בעקבות כמה כתבי יד שהגיעו אלי, כתובים בגוף שלישי "מבולבל".  לכן התחלנו לעבור על כללי הכתיבה בגוף שלישי, ובחנו לעומק את הכתיבה  בגוף שלישי של "מספר יודע כל".  היה שיעור מרתק, בו התנסינו בסגנון כתיבה שכבר לא כל כך נפוץ –  אבל עדיין אפשר לעשות עימו פלאים. 

השיעור הזה כבר נמצא בקבוצת הפייסבוק, וגם הצטרף לאוצר הדרכות הכתיבה באתר.  יחד איתו העליתי לאוצר גם את  3 הדרכות כתיבת המסתורין  שהיו בחודש האחרון,  והכל נמצא בסגמנט של "פיתוח ספר".  מי שלא היו בשיעורים החיים – רוצו לראות את ההקלטות.

שרון חיון גינת: סופרת השנה ברומנטיקה

שרון חיון גינת. מודל לחיקוי

אני לא זוכר מתי היא נכנסה לחיי. זה כתוב, איפשהו, בפייסבוקים, אבל באמת שלא חשוב. הסתבר שהיא קראה את אחד הספרים שלי, גם בעברית וגם באנגלית, והיא בכלל עולה חדשה מצרפת, עם מבטא תואם ולוק פריזאי מפיל.

ואז היא התחילה ללמוד אצלי כתיבה. ואני, שמתקשה מאוד אפילו לחשוב על לכתוב בשפה שאינה שפת אם, הערכתי ואף הערצתי אותה על האומץ. וכתבה שני ספרים באורך התנ"ך, ואחריהם עוד שני ספרים. תוך כדי גידול ילדים (שהפריעו לה להגיע לשיעורים, אפילו שהשיעורים נערכו בביתה).

ואז היא הוציאה את הספרים האלה, והפכה תוך ימים ספורים לסופרת רבת מכר אמיתית, כוכבת ז'אנר הרומנטיקה, תגלית השנה, ו… גם סופרת השנה.

שרון, אני מצדיע לך.

הוצאה לאור באמזון – איך עושים את זה נכון היום? (2018)

הוצאה לאור באמזון
הוצאה לאור באמזון –
Photo by freddie marriage on Unsplash

נעמה ישעיהו שאלה בפייסבוק איך מגיעים עם הספר לחו"ל, ונועה לקס ביקשה שאסביר על הוצאה לאור באמזון, אז הנה זה כאן, שכולם יוכלו לקרוא ולדעת. נעשה את זה בפורמט של שאלות ותשובות.

איך מגיעים עם הספר, אותו הוצאתי עצמאית, לחו"ל?

שתי דרכים. הראשונה היא למצוא סוכן ספרותי בחו"ל (אפשר לדעת על זה עוד המון דרך המאמר המעולה של ג'יין פרידמן, כאן) ובעיקרון לחכות מספר רב של חודשים לתשובה שכנראה תהיה שלילית.

השניה היא ללכת בדרך בה הולכים היום עשרות אלפי סופרים ידועים ולא ידועים, ותיקים וחדשים, טובים וגרועים, ולהוציא עצמאית באחת מהפלטפורמות הבינלאומיות. הגדולה, הידועה והנכונה ביותר היא הוצא לאור באמזון, אבל יש עוד. במאמר הזה אתייחס, כמובן, לתהליך של הוצאה לאור באמזון.

הוצאה לאור באמזון – מה השלבים, במבט מגבוה?

קצר וממצה:

  1. תרגום לאנגלית
  2. רישום לאמזון ולרשויות המס האמריקאיות
  3. הפקה כספר פיזי ודיגיטלי
  4. השקת הספר
  5. קידום קבוע לאורך זמן

האם זה בכלל כדאי?

וואו. שאלת מיליון הדולר. התשובה, בקצרה, הוצאה לאור באמזון כדאית – אבל רק אם הספר עומד בכמה תנאים ראשוניים. לא בחלק מהתנאים – אלא בכולם:

  1. הספר נמצא בז'אנר בו יש פוטנציאל מכירות גבוה. למשל: רומנטיקה, מתח, מד"ב וכו'. ספרות ישראלית "יפה" לא מוגדרת כז'אנר כזה. אם לא – פוטנציאל המכירות שלו יהיה מוגבל מאוד.
  2. הספר טוב מאוד, וצפוי שיזכה למחמאות מפי קוראי הז'אנר הזה. האם הוא באמת כזה? אל תאמינו למשפחה שלכם, אל תאמינו לחברים שלכם. כולם שקרנים, תאמינו לי. העבירו את הספר בביקורת אמיתית של קוראים אמיתיים ואנונימיים, בעברית. אם לא – הספר יקבל ביקורות גרועות ויצלול מטה.
  3. הספר יתורגם באופן שיעניק את חוויית הקריאה הטובה ביותר לאמריקאי חובב הז'אנר. זה ממש לא אומר שהספר צריך להיות מתורגם כך שהוא יביע ב-ד-י-ו-ק את מה שכתבתם בעברית. הוא צריך לתת חוויית קריאה של וואו באנגלית, וזה שונה בתכלית. אם לא – הספר יקבל ביקורות גרועות ויצלול מטה.
  4. תהיה לספר מעטפת שיווקית מאוד טובה ונכונה. כריכה, למשל. מעטפת כזו אתם לא יכולים ולא יודעים ליצור בעצמכם. ולגבי הכריכה: הדבר היחיד שהיא צריכה לעשות זה למכור. לא להסביר את הספר – אלא למכור חוויה. ולא, האחיין שלכם שסיים בצלאל ומעולם לא עשה כריכה לאמזון, לא יודע לעשות כריכה לאמזון. אם לא – הספר פשוט יזכה להתעלמות, ולא ימכור.
  5. הספר יושק היטב. פעם היה פשוט לעשות את זה, היום קצת פחות. אם לא תהיה השקה טובה – אמזון לא תדחוף את הספר שלכם קדימה והוא לא ימצה את הפוטנציאל שלו כספר חדש.
  6. הספר יזכה לדחיפה אוטומטית לאורך זמן. אם לא – אתם תפספסו את ההכנסות שלו לטווח ארוך.

 

נתחיל בתרגום לאנגלית

התרגום הוא השלב היקר ביותר, וגם הארוך ביותר בתהליך. למעשה מדובר בשני שלבים: תרגום ועריכת התרגום.

ולמה צריך עריכה אחרי התרגום? כפי שהסופר הישראלי הטוב ביותר לא יכול להוציא תחת ידו ספר נטול שגיאות כתיב (אני לא מדבר בכלל על שגיאות כתיבה), כך גם המתרגם הטוב ביותר לאנגלית לא יכול לעשות את זה. מי שאומר לכם אחרת, שיהיה לו לבריאות. בחרתם להאמין לו? שיהיה לכם לבריאות.

כמה זה עולה? לא מעט. מתרגמים טובים בישראל ייקחו מכם עד שקל למילה בעברית. אה, כחלק ממסך העשן מול הסופרים, יש מיליון דרכים מקובלות ופחות מקובלות לחשב עלות תרגום. יש מי שמחשבים לפי דפים (בפונטים שונים ובגדלים שונים), יש מי שמחשבים לפי גליונות דפוס, יש מי שמביאים בחשבון את הרווחים שבין המילים, יש מי שמדברים על מספר המילים שיהיו אחרי התרגום.

מאחר ואני איש מעשי ואף טיפש מאוד, אני בוחר לא להסתבך. הנתון היחיד המוחלט, אותו אפשר לדעת לפני התהליך, הוא מספר המילים בעברית. ואחרי כל החישובים שנועדו לפשט את המסובך, יוצא שהמתרגמים הטובים מעברית לאנגלית יעלו לכם שקל למילה, בערך, ועל זה עוד צריך להוסיף עריכת תרגום.

כמובן שהמספרים האלה מטורפים. ספר לא ארוך, של 50,000 מילים בעברית, יעלה בערך 50,000 ₪ וזה עוד לפני כל ההוצאות האחרות. אני, אישית, לא יכולתי לעמוד בהוצאות כאלה, ולכן פיתחתי דרך שונה לתרגום (לא, לא גוגל טרנסלייט, ירחם אדושם) שגורמת לקוראים האמריקאים להרגיש שאמריקאי כתב את הספר הזה וכתב אותו היטב. לא אפרט כאן, כי זה לא המקום, אבל בעיקרון זה מגיע לכשלושים אגורות למילה בעברית, וזה כולל עריכת תרגום מצטיינת.

במקביל, רישומים ובירוקרטיה

לאמזון נרשמים, כסופרים, דרך אתר שנקרא KDP.  Kindle Direct Publishing. הוא מאפשר להפיק הן ספרים דיגיטליים והן ספרים בפרינט.

אמזון מנכה מס במקור מהתמלוגים שהיא משלמת לסופרים שלה ולכן דורשת מכם להירשם במס ההכנסה האמריקאי קודם. זה לא סיפור גדול, רק שיחת טלפון של איזה עשרים דקות לארה"ב. מספר הטלפון, לאחר קידומת קו חוץ (כמו 012,013 וכדומה):   1-267-941-1099 . השלוחה אליה צריך להגיע: שלוחה 1.

צריך לבקש מהפקיד/ה שיענה לכם מספר EIN, להגיד להם שאתם אזרח ישראלים שמתחילים להוציא ספרים באמזון וצריך את זה למטרות מס. הפקידים ישאלו אתכם מספר שאלות פשוטות ואז יתנו לכם את המספר.

בתהליך הרישום ב- KDP  אתם תעברו "ראיון מס" אונליין, במהלכו תצטרכו להזין את המספר הזה (שם הם קוראים לו TIN. אל תתבלבלו). זה קצת מסובך, אבל אם טיפש כמוני הצליח לרשום את עצמו ועוד איזה מאה סופרים אחרים לאמזון – גם אתם תצליחו.

הוצאה לאור באמזון כספר פיזי ודיגיטלי

טוב. זה החלק הכי קשה ומסובך, שאת חלקו אפשר לעשות לבד בקלות – אך אם לא רוצים ליפול לאחד מתוך עשרות הבורות שקיימים בו, עדיף להסתייע במומחה.

כאן גם מתחיל החלק החשוב ביותר של שיווק הספר, והוא ההתאמה שלו לקוראים. זה אומר יצירת כריכה מתאימה, כתיבת תיאור שיווקי לספר, בחירת קטגוריות נכונות, מילות חיפוש ועוד כל מיני דברים שחייבים לעשות נכון וביד מקצועית. אחרת הקוראים הפוטנציאליים שלו ידלגו עליו, והספר ישקע בתהומות אמזון כמו הטיטניק ביום חורפי.

בעיקרון, כדאי להפיק שתי מהדורות שונות של הספר: דיגיטלי ופיזי. הפקת הספר הדיגיטלי קלה יותר, ואם יש בספר טקסט בלבד (בלי תמונות או דיאגרמות) הכי פשוט לעשות את זה בעזרת תוכנת Kindle Create, אותה אפשר להוריד מכאן. אם יש תמונות הסיפור מסתבך, ואני לא אפרט כאן איך לסדר את הסיבוכים – אין מספיק זמן בתבל לזה.

הפקת הספר הפיזי מסובכת יותר, וגם אותה לא אפרט כאן. אפשר בלעדיה, אך  מומלץ לא לוותר עליה, כי בהחלט יש שם מכירות, והיום הן עוזרות גם למכירות הספר הדיגיטלי. אגב, הוצאה לאור באמזון מאפשרת להוציא גם ספר עם אותיות מוגדלות לכבדי ראייה – והם בהחלט קונים.

הללויה, השקת הספר!

בעבר היה קל יותר להשיק את הספר, גם אם הוא לא היה באמת טוב. בנו לו מעטפת שיווקית נכונה (זה הרבה עבודה מקצועית), אירגנו לו 20-30-40 ביקורות ראשוניות טובות (ולא באמת אותנטיות, כמובן) יצאו לקמפיין קידום מכירות של הספר במחיר 0 דולר (כן, חינם) ואז עשו כמה טריקים אותם לא אפרט כאן. בערב השקה כזה הספר היה זוכה ל"בוסט" של מאות או אלפי מכירות (אמיתיות, לא חינם) תוך שעות ספורות, וכך מתניע את האלגוריתם של אמזון כדי שיעבוד עבורו. עד שהביקורות הגרועות התחילו להגיע ולהשפיע על קוראים עתידיים, יכול היה הסופר לגרוף אלפי ועשרות אלפי דולרים.

כמה מילים על האלגוריתם של אמזון. בעיקרון, האלגוריתם הזה מיועד על מנת להתאים את המוצר (הספר) הנכון ללקוח (הקורא) הנכון. ככל שהספר נרכש יותר על ידי לקוחות בעלי מאפיין משותף זהה (למשל, אוהבי ספרי ריגול) כך אמזון תנסה לשווק אותו בעצמה ללקוחות אחרים ש"דומים" להם. אם אותם לקוחות "דומים" גם יקבלו את הספר בהתלהבות מכירתית – אמזון תמשיך לדחוף אותו. אבל אם לא, האלגוריתם יפסיק לתמוך בו ויעבור לספרים אחרים.

המשמעות מבחינתנו: בשלב ההשקה, ממש קריטי להעביר את הספרים אך ורק לידיעת הקוראים "הנכונים".

כלומר, השקת הספר היום היא אופרה אחרת לגמרי. האלגוריתם של אמזון למד לזהות במהירות "בוסטים חד פעמיים" של מכירות לקוראים אקראיים – ומשתיק אותם במהירות, לאחר מכירות של מאות או אלפי דולרים בודדים. זה לא מספיק כדי לכסות את ההשקעה.

יתר על כן – אם פרופיל הקוראים בהשקה אינו מדוייק, אז הקוראים ש"דומים להם" יסבלו מאותם מאפיינים לא מדוייקים, וידחו את הספר. כלומר – השקה שכזו פשוט תהרוס את הספר לאורך זמן.

מעבר לכך, יותר ויותר ספרים נקראים כיום על ידי חברי מועדון המנויים של אמזון, שמשלמים 12 דולר לחודש וקוראים כמה שבא להם. אלה לא מתרשמים בכלל מיום השקה בקמפיין חינמי, כי בשבילם כל הספרים הם "חינם".

הדרך הנכונה יותר להשיק, היום, הרבה יותר מסובכת וצריכה להישען על רכישה הדרגתית ומתגברת של קוראים בפרופיל "הנכון". כבר אין יותר קסמים. זו עבודה קשה מסוג אחר לגמרי. והדבר הכי "גרוע": היא דורשת שהספר, קודם כל, יהיה… ובכן, טוב. אחרת אין ביקורות טובות בהתחלה ואין תוחלת לספר.

כשאני אומר "טוב", אגב, אני מתכוון ל"טוב עבור הקוראים בז'אנר שלו". זה לא שיפוט יצירתי או ביקורת ספרות.

קידום לאורך זמן

כאן אנחנו מגיעים לזנב הארוך של הספר, שיכול להתמשך שנים ארוכות קדימה. יש ליצור לספר מערך פרסום אוטומטי בתוך אמזון, ולפעמים גם מחוץ לאמזון (מודעות פייסבוק, למשל – אם כי הן גבוליות מבחינת החזר לכסף).

לסיכום: הכל תלוי בהכל

זהו. כתבתי לא מעט על הוצאה לאור באמזון, וזה רק קצה הקרחון. השורה התחתונה: כדאי (כלכלית) להוציא עצמאית באמזון אם הספר כתוב היטב בעברית, אם הוא מתורגם נכון (כלכלית) וטוב (איכותית), ואם עושים את הצעדים הנכונים לשווק אותו, כבר בשלב ההפקה שלו.

 

אשליות והזדמנויות לסופרים עצמאיים

1. נפגשנו כך. לא היתה דממה

ממש עכשיו (אני כותב את זה בתחילת יולי 2018) היה מפגש של סופרים עצמאיים באינדיבוק. מפגש אליו מאוד רציתי ללכת אבל לא יכולתי, כי, נו, אני צריך לעבוד. לא הלכתי – אבל אני יודע מה היה שם, כי יש שטינקרים בקהילה. וטוב שכך.

כי ממה שהשתנקרו, הבנתי כמה דברים. הראשון, וגם השני והשלישי, הם חיוביים. לא אתעסק בהם עכשיו, כי מה שסבבה לא באמת צריך לשנות, ונכון שכיף מאוד לענג את עצמנו עם דברים חיוביים ומהנים, אבל אהממ מהפעילות הזו לא נולדים ילדים. וגם לא רעיונות טובים.

2. היזהרו לכם

אגב רעיונות, אני אביא פה שניים. רעיונות חינם – שאני עצמי לא אוכל לבצע, כי, נו, אני צריך לעבוד. מראש אסייג: היזהרו לכם מרעיונות חינם שמי שמביא אותם לא עומד לבצע אותם. הישמרו מאוד!

הרוב המוחלט הם רעיונות גרועים עד הזויים של אנשים חסרי מושג, שמי שמביא אותם עושה את זה רק כי הוא יכול – וכי הוא לא ייקח אחריות על כלום. המיעוט הם רעיונות בינוניים – שמי שמביא אותם לא יבצע כי הוא מבין שהם כנראה לא יביאו רווחים למי שיבצעו אותם.

רק לעיתים נדירות מדובר ברעיונות מעולים – שמי שהביא אותם לא יבצע אותם, כי נו, הוא צריך לעבוד.

תחליטו לעצמכם איך לסווג את הרעיונות הבאים. היזהרו בהם ושקלו היטב. זה שהבאתי אותם לא אומר אוטומטית שהם טובים.

3. למה מי אתם בכלל?

אבל עוד לפניהם, נדון בנושא החם שעל הפרק: מה זה בכלל "ספרות עצמאית" והאם אתם רוצים בכלל להיות מסווגים ככאלה.

השתנקרו לי שבפגישה (בה לא הייתי, הרי) נערך דיון סוער בעניין. האם ספרות עצמאית היא ספרות "בועטת"? "אחרת"? לא חייבת כלום לאף אחד? ספרות נסיונית? ספרות "חשובה?" האם ספר מתח מיינסטרימי, שלא לדבר על רומן רומנטי, יכול בכלל להיחשב לספרות עצמאית?

ובכן, אני סופר עצמאי (יש לזה יש כוכבית – תזכירו לי לדבר עליה), והדבר הראשון שאני אומר: ואללה, אנחנו צריכים להפסיק לענג את עצמנו.

ספרות עצמאית היא לא עניין של "בועטת" ולא של שמועטת, לא של "אחרת" ולא של פחרת. כי אם היא כן – אז, רבותיי, יש פה קליקה של חמישים כותבים, פחות או יותר, שמענגים פחות או יותר מספר מפתיע של, ובכן, חמישים קוראים. ובני משפחותיהם.

ולא שאין מקום לבעיטות ולאלטרנטיבות ולכל הג'אז הזה. בטח שיש, והפלטפורמה העצמאית מאפשרת ליצירות כאלה לפרוח, או לפחות לצאת לאור. זה חלק מהעניין העצמאי, לא?

אבל אם תקחו באמת ספר כמו "כל הג'אז הזה" של סנונית ליס, שהוא בין הספרים העצמאיים הנמכרים ביותר לאחרונה, לא תגלו פה ספרות נסיונית אלא פשוט (כך אומרים הקוראים) ספרות טובה. ואם תקחו את "מצילות" של תמר לזר, הספר העצמאי הראשון שזכה בפרס ספרותי משמעותי, גם לא תגלו אלטרנטיבה בועטת. זה פשוט ספר טוב (כך אומרים הקוראים), שוועדת הפרס החליטה שהוא מספיק חשוב.

מה הופך את שני אלה לספרות עצמאית?

זה פשוט, רק העניין הפעוט הזה של כותב שרוצה לשמור את הזכויות לעצמו – ורוצה לפעול בדרך שלו לכתיבה ולשיווק. זה הכל.

4. קיצור תולדות האלטרנטיבה

מצד שני, יש לא מעט הוצאות ספרים גדולות וקטנות שכן מקדישות תקציבים לספרות שונה, בועטת (במה בדיוק היא בועטת?), אלטרנטיבית (שוב, אלטרנטיבה למה?) ו"איכותית" – שרק אלוהים יודע מה זה באמת אומר.

מספיק שנדבר על אוריאל קון ותשע הנשמות שלו, כמי שהפך את השונות לאסטרטגיה ויצר באמת אלטרנטיבה למיינסטרים. מה האלטרנטיבה, תשאלו? ובכן, זה פשוט: היצמדות לדרומאמריקנה-שיק, כאלטרנטיבה לאנגלומריקנה-שיק, ובחירה בנובלות קצרות כאלטרנטיבה לרומנים ארוכים.

אלה, חברים, הן אלטרנטיבות אמיתיות, כאלה שבאמת ראויות להגדרתן. אפשר להבין כאן מהו המצב הקיים ומה האלטרנטיבה לו. הן לא עונות להגדרה המעורפלת של "בועטת", או "לא מצייתת לחוקי התחביר", או "מציעה זווית ראייה חדשה על העולם", או "אני לא יודע מה הקסם אבל בגלל שהסופר אומר שזו אלטרנטיבה אז יאללה אני זורם".

הן קונספט. אמיתי.

כמובן שמה שציינתי, אצל אוריקון, הן ממש לא האלטרנטיבות היחידות שבנמצא. אבל הן בפירוש מציבות אלטרנטיבה אמיתית, מוחשית, למצאי הקיים בסצומתסקי. וככאלו – הן צדו את כיסם של הרבה מאוד קוראים.

אוריקון עשה עוד הרבה דברים שיווקיים נכונים, כמו להפוך את הספרים לסוכריות, כמו לפמפם מגילות בשבחם ללא הרף, וזו רק ההתחלה. ואולי אדבר על זה בהמשך – אם לא אצטרך להפסיק לכתוב את המגילה הזו ונו, לעבוד.

5. האנחה הארוכה מכולן

אז רגע, איפה הייתי? אה, בהגדרת סופר כ"סופר עצמאי". ובכן, כבר אמרתי שאני רואה עצמי כסופר עצמאי, אבל אני דוחה את ההגדרה הזו בשתי ידיים. לא מעוניין שיתייחסו אליי כסופר עצמאי.

למה?

כי זה לא רלוונטי בכלל. אף אחד בעולם לא מחפש לקרוא ספר של סופר עצמאי! אף אחד (פרט לקליקת החמישים) לא ילך ויקנה ספר רק כי הוא של סופר עצמאי. זה פשוט לא מעניין. זו לא סיבה לקרוא ספר. זו בטח לא סיבה לקנות ספר.

יש רק סיבה אחת אמיתית לקנות ספר: כי יש יסוד סביר לחשוד שהוא ספר טוב, שייתן הנאה גדולה לקורא (שמחבב ספרים בסוגה הזו).

ובדיוק כזה סופר הייתי רוצה להיחשב. ככזה שיש יסוד סביר לחשוד שהספר שכתב יגרום לקורא "שלי" אורגזמות. אני לא מעוניין לענג את עצמי, אני מעוניין לענג את הקוראים שלי.

כזה אני, אלטרואיסט.

אף אחד לא יקנה ספר כי הוא של סופר עצמאי, אבל הרבה מאוד יקנו ספר כי הוא טוב. כי המליצו להם. כי הם שמעו עליו, וכי הוא (אנחה ארוכה) זמין.

6. הפיתרון הלא נכון לכאב ראש

לכן כל הרעיונות שעוסקים במיתוג של סופרים כעצמאיים, הם בעיניי רעיונות גרועים, כל כך גרועים, רעיונות אסוניים של ממש. זה לפתור כאב ראש על ידי כריתת הראש. אלה רעיונות של אנשים שלעניות דעתי – פשוט אין להם מושג בשיווק.

ובאמת, למה שיהיה להם? הם סופרים, לא אנשי שיווק. אם נשתמש במונח העסקי הנכון, הם היצרנים. המהנדסים.

יש סיבה מדוע מהנדסים לא קובעים את מדיניות השיווק של החברה. זה כי מהנדסים עסוקים, אין דרך אחרת להגיד את זה, בלענג את עצמם. אם רק ירשו לו, מהנדס יבלה חודשים בייצור ובליטוש מוצר מושלם ומבריק, בלי לשים לב שאין למוצר הזה אפילו קונה פוטנציאלי אחד. מבחינתו – התכנון והייצור זה השיא. זו האורגזמה. שיפשוט המפעל רגל, שימות העולם, הוא את המוצר שלו הולך לייצר וזה יהיה פלא הנדסי!

7. הבעיה שלי ואני

אני, יש לי בעיה.

אני כן איש שיווק. וככזה, אני יודע שמיתוג כסופר עצמאי ייחשב כטוב – רק אם אני רוצה למכור ספרים לחמישים המופלאים שציינתי. ולבני משפחותיהם.

אז מה, שווה לפתוח חנות ספרים שתוקדש לספרות עצמאית?

לא! זה יהיה אסון. אסון קולוסאלי. איש לא יגיע לחנות הספרים הזו במיוחד, כי איש לא באמת רוצה לקנות ספרים רק כי הם מתוייגים כעצמאים. אם הייתי פותח חנות כזו, הייתי ממתג אותה כחנות לספרים "טובים". זה מה שאנשים מחפשים. הם לא מתעניינים בהנהלת החשבונות של הסופרים שספריהם מוצבים שם, הם מתעניינים בלענג את עצמם.

אבל רגע, דיברנו על (אנחה ארוכה) זמינות, נכון?

הזמינות האמיתית של חנות ספרים אחת, במיקום מרכזי ככל שיהיה, תהיה אפסית. למה? כי היא תהיה זמינה רק למי שעוברים שם – ומשום מה בדיוק הרגע מתחשק להם (אבל באמת מתחשק) לקנות ספר. וכמה אנשים כאלה יש בקניון עזריאלי, שבדיוק מתחשק להם לקנות ספר? כמה יש בקינג ג'ורג' בתל אביב? כמה יש בצומת ביל"ו?

אתם בכלל מכירים מקום כזה? בו עוברים הרבה אנשים שמשום מה רוצים (אבל באמת רוצים!) לקנות ספר?

8. קראת לי ספר טיסה?

האמת היא שכן, אתם מכירים מקום כזה.

קוראים לו נתב"ג. המון אנשים עוברים שם, מצפות להם כמה שעות של שיעמום, וספר טוב פתאום נראה כרעיון בכלל לא רע, בין אם אתה תולעת ספרים ובין אם אתה קורא רק מדי פעם. מה, יש פה אפילו הזדמנות נהדרת בשבילך, בטיסה או בחופשה שאחריה, לחזור לימים הטובים בהם היית קורא ספרים. הגיע הזמן, אחרי כמה שנים, שתקרא איזה ספר טוב. אתה הרי בחופש.
זו הסיבה שהחנות הזו, בנתב"ג, כל כך נחשקת וכל כך רווחית. דמי השכירות שלה שערורייתיים – אבל כמו ג'יימס ריצ'רדסון באלכוהול ובקוסמטיקה – זו נקודת המכירה הרווחית ביותר בישראל לספרים.

זו גם חנות קטנה, יחסית. אין בה המון ספרים מהם אפשר לבחור. אין זמן לבחור מבין המון ספרים. רק המובחרים שבמובחרים יגיעו לשם. וספרים עפים שם מהמדפים, רבותי. פשוט טסים מהם.

עכשיו יגיע הרעיון הראשון.

9. העיקר הנוחות

נתב"ג הוא לא הנקודה היחידה בישראל בה עוברים הרבה מאוד אנשים – שמשום מה מתחשק להם ספר טוב.

כל חנות נוחות בתחנת דלק (ילו, טן, מנטה) היא כזו. אנשים עוברים בחנויות האלה, והרבה. לעיתים קרובות הם גם בדרך לחופשה, עם או בלי המשפחה. הם יוצאים לשרוף זמן. הם יוצאים לנקות את הראש. הם יוצאים לעשות בטן גב, אגדו-דו, לאכול כמו חזירים ולהתענג על סדיני המיטה המתוחים.

עכשיו, דמיינו לעצמכם שהיה בחנות הזו מדף של "ספר טו גו".

רעיון לא כל כך רע, בדרך לאילת או לצימר בצפון. ואם זה ספר קצר, זה אפילו רעיון טוב. הרי צריך שיהיה משהו טוב לקרוא כשהילדים בבריכה בה כלול הכל, לא? ומה זה ארבעים, חמישים שקל? במילא אנחנו בראש של לפוצץ ששת אלפים ₪ בימים הקרובים, וספר טוב יכול לעשות את כל ההבדל בין חופשה סבירה לחופשה טובה.

"ספר טו גו". "ספר לדרך". "ספר על הדרך". השם המדוייק לא באמת חשוב. מה שכן חשוב זה שיש כאן פוטנציאל שיווקי אמיתי. יש בזה אפילו כסף, כי יש על ספר מתח רווחים די מטורף. עולה להדפיס 15 ₪, מוכרים בפי שלוש, ארבע, חמש. מנטה (וגם ילו) אוהבת מתח רווחים כזה.

מעבר לכך, ספרים זה מוצר מדף שלא מתקלקל. והם גם לא תופסים הרבה מקום על המדף, כי הם חמודים ועומדים מהודקים זה לזה. ואנחנו גם לא צריכים הרבה מהם, כדי שלקורא לא יהיו המון התלבטויות. וגם לא ממש חשוב איזה ספרים יהיו שם, כי הם יהיו היחידים שם. רק חשוב שהם יהיו טובים.

בקיצור, מי שמחפש רעיון טוב לחשיפה ולמכירות מטורפות של סופרים עצמאיים, הנה הוא כאן, חינם, מוכן לקטיף וכשר למאכל.

10. דרוש ביצועיסט

אמה-מה?

צריך בשביל זה יזם עסקי שירים טלפון להנהלת מנטה או ילו וירים את הפרוייקט כולו. יש כאן עבודה. צריך באמת לבחור ספרים טובים. צריך להפיץ אותם לתחנות, לעשות מעקב וכו'. זה עסק לכל דבר, ולראשונה בתחום הספרות העצמאית – גם עסק שיש עימו כסף.

האם יש כאן הוצאת ספרים, או התאגדות של סופרים עצמאיים (ותעזבו אותי מחמישים המתענגים! אני מדבר על כל הסופרים העצמאיים) שתוכל לקחת על עצמה פרוייקט כזה? היא תצטרך לעשות מזה מהר, לפני שאוריקון חביבנו, מתשע נשמות, יעשה את זה בעצמו, או מו"ל זריז אחר.

הייתי אולי עושה את זה בעצמי. ובכלל, עוד לא הגעתי לרעיון השני שלי, שהוא הרבה יותר קל לביצוע ויש עימו מהפיכה אחרת –

אבל, נו, אני צריך לעבוד.