השבוע עסקנו ביצירת מספר לא אמין.
מה זה בדיוק?זו דמות שמספרת את הסיפור שלה, כמעט תמיד בגוף ראשון (או מזווית ראיה שמדמה גוף ראשון) והסיפור שלה, איך נגיד, הוא לא מה שבאמת קורה במציאות.
הדוגמה הקלאסית לזה היא "מועדון קרב",הספר (שרבים קראו) וגם הסרט (שכמעט כולם ראו). הגיבור של הסיפור, שאגב אין לו שם בכלל,מספר על טיילר רירדן, זר מסתורי שנכנס לחייו בסערה ומשנה אותם לגמרי.
מכאן – ספויילרים, אז אם עוד לא נחשפת ליצירת המופת הזו, זה הזמן להפסיק לקרוא.
אני נותן לך עוד שורה להתחרט.
ועוד אחת.
עוד כאן? נמשיך.
ובכן, מה שהגיבור מספר – זה לא מה שקורה במציאות. במציאות, טיילר רירדן בכלל לא קיים, והוא ה"אישיות המפוצלת" של המספר.
הטוויסט הזה מגיע משום מקום, משנה לחלוטין את ההתייחסות לסיפור,והופך אותו למשהו אחר לגמרי. משהו מבריק.
כי הסיפור האמיתי שם הוא לא המציאות שהגיבור ממציא לעצמו,וגם לא המציאות ה"אמיתית".
הסיפור האמיתי מתרחש בפער שבין המדומיין לריאליסטי.
דוגמה אחרת למספר לא אמין, שלא כרוכה בטוויסט כלל וכלל, היא פורסט גאמפ. גם הסרט הזה מבוסס על ספר, אגב.
פורסט, איך נגיד בעולם ה-PC, הוא לא האיש הכי חכם בעולם. הוא מוגבל שכלית, עם IQ 75, והסיפור שלו, מנקודת מבטו, הוא לא בדיוק מה שקורה במציאות.
במקרה הזה, הצופה יודע כל הזמן את האמת שפורסט לא מכיר. אין טוויסטים ואין הפתעות.
מה כן יש? איפה הקסם הסיפורי?
בפער נצחי בין האמיתי למדומיין. פורסט לא משקיע ב-apple בגלל הטכנולוגיה, אלא בגלל הלוגו עם התפוח. מבחינתו זו בכלל חברת פירות.הוא הופך להיות גיבור מלחמה, טייקון שרימפסים,כותב לג'ון לנון שירים,מתחיל את תנועת הג'וגינג וממציא את אייקון הסמיילי, והוא כלל לא מודע למה שהוא עושה.
מי כן מודע? הצופה, או הקורא.
וכל הסיפור האמיתי מתרחש בפער הזה.
כתיבת מספר לא אמין, בגוף ראשון, יכולה להיות אחת המרגשות והחזקות ביותר. יש הרבה טכניקות לעשות את זה, והמשותף לכולן הוא התכנון. כאן קשה מאוד לכתוב אינטואיטיבית, כי כל הסיפור כולו הוא תחבולה מאורגנת היטב על תודעת הקורא.
כי, שוב, הסיפור האמיתי הוא לא מה שמתרחש במציאות או מה שמתרחש בדמיון המספר. אלא הפער ביניהם. ואת הפער הזה צריך ליצור בזהירות רבה, ולהבין שלאורך כל היצירה – אנחנו בעצם מספרים אותו.
כיף גדול להשתעשע בכתיבת מספר לא אמין. מה דעתך, זה יעבוד גם אצלך?
