1. נפגשנו כך. לא היתה דממה

ממש עכשיו (אני כותב את זה בתחילת יולי 2018) היה מפגש של סופרים עצמאיים באינדיבוק. מפגש אליו מאוד רציתי ללכת אבל לא יכולתי, כי, נו, אני צריך לעבוד. לא הלכתי – אבל אני יודע מה היה שם, כי יש שטינקרים בקהילה. וטוב שכך.

כי ממה שהשתנקרו, הבנתי כמה דברים. הראשון, וגם השני והשלישי, הם חיוביים. לא אתעסק בהם עכשיו, כי מה שסבבה לא באמת צריך לשנות, ונכון שכיף מאוד לענג את עצמנו עם דברים חיוביים ומהנים, אבל אהממ מהפעילות הזו לא נולדים ילדים. וגם לא רעיונות טובים.

2. היזהרו לכם

אגב רעיונות, אני אביא פה שניים. רעיונות חינם – שאני עצמי לא אוכל לבצע, כי, נו, אני צריך לעבוד. מראש אסייג: היזהרו לכם מרעיונות חינם שמי שמביא אותם לא עומד לבצע אותם. הישמרו מאוד!

הרוב המוחלט הם רעיונות גרועים עד הזויים של אנשים חסרי מושג, שמי שמביא אותם עושה את זה רק כי הוא יכול – וכי הוא לא ייקח אחריות על כלום. המיעוט הם רעיונות בינוניים – שמי שמביא אותם לא יבצע כי הוא מבין שהם כנראה לא יביאו רווחים למי שיבצעו אותם.

רק לעיתים נדירות מדובר ברעיונות מעולים – שמי שהביא אותם לא יבצע אותם, כי נו, הוא צריך לעבוד.

תחליטו לעצמכם איך לסווג את הרעיונות הבאים. היזהרו בהם ושקלו היטב. זה שהבאתי אותם לא אומר אוטומטית שהם טובים.

3. למה מי אתם בכלל?

אבל עוד לפניהם, נדון בנושא החם שעל הפרק: מה זה בכלל "ספרות עצמאית" והאם אתם רוצים בכלל להיות מסווגים ככאלה.

השתנקרו לי שבפגישה (בה לא הייתי, הרי) נערך דיון סוער בעניין. האם ספרות עצמאית היא ספרות "בועטת"? "אחרת"? לא חייבת כלום לאף אחד? ספרות נסיונית? ספרות "חשובה?" האם ספר מתח מיינסטרימי, שלא לדבר על רומן רומנטי, יכול בכלל להיחשב לספרות עצמאית?

ובכן, אני סופר עצמאי (יש לזה יש כוכבית – תזכירו לי לדבר עליה), והדבר הראשון שאני אומר: ואללה, אנחנו צריכים להפסיק לענג את עצמנו.

ספרות עצמאית היא לא עניין של "בועטת" ולא של שמועטת, לא של "אחרת" ולא של פחרת. כי אם היא כן – אז, רבותיי, יש פה קליקה של חמישים כותבים, פחות או יותר, שמענגים פחות או יותר מספר מפתיע של, ובכן, חמישים קוראים. ובני משפחותיהם.

ולא שאין מקום לבעיטות ולאלטרנטיבות ולכל הג'אז הזה. בטח שיש, והפלטפורמה העצמאית מאפשרת ליצירות כאלה לפרוח, או לפחות לצאת לאור. זה חלק מהעניין העצמאי, לא?

אבל אם תקחו באמת ספר כמו "כל הג'אז הזה" של סנונית ליס, שהוא בין הספרים העצמאיים הנמכרים ביותר לאחרונה, לא תגלו פה ספרות נסיונית אלא פשוט (כך אומרים הקוראים) ספרות טובה. ואם תקחו את "מצילות" של תמר לזר, הספר העצמאי הראשון שזכה בפרס ספרותי משמעותי, גם לא תגלו אלטרנטיבה בועטת. זה פשוט ספר טוב (כך אומרים הקוראים), שוועדת הפרס החליטה שהוא מספיק חשוב.

מה הופך את שני אלה לספרות עצמאית?

זה פשוט, רק העניין הפעוט הזה של כותב שרוצה לשמור את הזכויות לעצמו – ורוצה לפעול בדרך שלו לכתיבה ולשיווק. זה הכל.

4. קיצור תולדות האלטרנטיבה

מצד שני, יש לא מעט הוצאות ספרים גדולות וקטנות שכן מקדישות תקציבים לספרות שונה, בועטת (במה בדיוק היא בועטת?), אלטרנטיבית (שוב, אלטרנטיבה למה?) ו"איכותית" – שרק אלוהים יודע מה זה באמת אומר.

מספיק שנדבר על אוריאל קון ותשע הנשמות שלו, כמי שהפך את השונות לאסטרטגיה ויצר באמת אלטרנטיבה למיינסטרים. מה האלטרנטיבה, תשאלו? ובכן, זה פשוט: היצמדות לדרומאמריקנה-שיק, כאלטרנטיבה לאנגלומריקנה-שיק, ובחירה בנובלות קצרות כאלטרנטיבה לרומנים ארוכים.

אלה, חברים, הן אלטרנטיבות אמיתיות, כאלה שבאמת ראויות להגדרתן. אפשר להבין כאן מהו המצב הקיים ומה האלטרנטיבה לו. הן לא עונות להגדרה המעורפלת של "בועטת", או "לא מצייתת לחוקי התחביר", או "מציעה זווית ראייה חדשה על העולם", או "אני לא יודע מה הקסם אבל בגלל שהסופר אומר שזו אלטרנטיבה אז יאללה אני זורם".

הן קונספט. אמיתי.

כמובן שמה שציינתי, אצל אוריקון, הן ממש לא האלטרנטיבות היחידות שבנמצא. אבל הן בפירוש מציבות אלטרנטיבה אמיתית, מוחשית, למצאי הקיים בסצומתסקי. וככאלו – הן צדו את כיסם של הרבה מאוד קוראים.

אוריקון עשה עוד הרבה דברים שיווקיים נכונים, כמו להפוך את הספרים לסוכריות, כמו לפמפם מגילות בשבחם ללא הרף, וזו רק ההתחלה. ואולי אדבר על זה בהמשך – אם לא אצטרך להפסיק לכתוב את המגילה הזו ונו, לעבוד.

5. האנחה הארוכה מכולן

אז רגע, איפה הייתי? אה, בהגדרת סופר כ"סופר עצמאי". ובכן, כבר אמרתי שאני רואה עצמי כסופר עצמאי, אבל אני דוחה את ההגדרה הזו בשתי ידיים. לא מעוניין שיתייחסו אליי כסופר עצמאי.

למה?

כי זה לא רלוונטי בכלל. אף אחד בעולם לא מחפש לקרוא ספר של סופר עצמאי! אף אחד (פרט לקליקת החמישים) לא ילך ויקנה ספר רק כי הוא של סופר עצמאי. זה פשוט לא מעניין. זו לא סיבה לקרוא ספר. זו בטח לא סיבה לקנות ספר.

יש רק סיבה אחת אמיתית לקנות ספר: כי יש יסוד סביר לחשוד שהוא ספר טוב, שייתן הנאה גדולה לקורא (שמחבב ספרים בסוגה הזו).

ובדיוק כזה סופר הייתי רוצה להיחשב. ככזה שיש יסוד סביר לחשוד שהספר שכתב יגרום לקורא "שלי" אורגזמות. אני לא מעוניין לענג את עצמי, אני מעוניין לענג את הקוראים שלי.

כזה אני, אלטרואיסט.

אף אחד לא יקנה ספר כי הוא של סופר עצמאי, אבל הרבה מאוד יקנו ספר כי הוא טוב. כי המליצו להם. כי הם שמעו עליו, וכי הוא (אנחה ארוכה) זמין.

6. הפיתרון הלא נכון לכאב ראש

לכן כל הרעיונות שעוסקים במיתוג של סופרים כעצמאיים, הם בעיניי רעיונות גרועים, כל כך גרועים, רעיונות אסוניים של ממש. זה לפתור כאב ראש על ידי כריתת הראש. אלה רעיונות של אנשים שלעניות דעתי – פשוט אין להם מושג בשיווק.

ובאמת, למה שיהיה להם? הם סופרים, לא אנשי שיווק. אם נשתמש במונח העסקי הנכון, הם היצרנים. המהנדסים.

יש סיבה מדוע מהנדסים לא קובעים את מדיניות השיווק של החברה. זה כי מהנדסים עסוקים, אין דרך אחרת להגיד את זה, בלענג את עצמם. אם רק ירשו לו, מהנדס יבלה חודשים בייצור ובליטוש מוצר מושלם ומבריק, בלי לשים לב שאין למוצר הזה אפילו קונה פוטנציאלי אחד. מבחינתו – התכנון והייצור זה השיא. זו האורגזמה. שיפשוט המפעל רגל, שימות העולם, הוא את המוצר שלו הולך לייצר וזה יהיה פלא הנדסי!

7. הבעיה שלי ואני

אני, יש לי בעיה.

אני כן איש שיווק. וככזה, אני יודע שמיתוג כסופר עצמאי ייחשב כטוב – רק אם אני רוצה למכור ספרים לחמישים המופלאים שציינתי. ולבני משפחותיהם.

אז מה, שווה לפתוח חנות ספרים שתוקדש לספרות עצמאית?

לא! זה יהיה אסון. אסון קולוסאלי. איש לא יגיע לחנות הספרים הזו במיוחד, כי איש לא באמת רוצה לקנות ספרים רק כי הם מתוייגים כעצמאים. אם הייתי פותח חנות כזו, הייתי ממתג אותה כחנות לספרים "טובים". זה מה שאנשים מחפשים. הם לא מתעניינים בהנהלת החשבונות של הסופרים שספריהם מוצבים שם, הם מתעניינים בלענג את עצמם.

אבל רגע, דיברנו על (אנחה ארוכה) זמינות, נכון?

הזמינות האמיתית של חנות ספרים אחת, במיקום מרכזי ככל שיהיה, תהיה אפסית. למה? כי היא תהיה זמינה רק למי שעוברים שם – ומשום מה בדיוק הרגע מתחשק להם (אבל באמת מתחשק) לקנות ספר. וכמה אנשים כאלה יש בקניון עזריאלי, שבדיוק מתחשק להם לקנות ספר? כמה יש בקינג ג'ורג' בתל אביב? כמה יש בצומת ביל"ו?

אתם בכלל מכירים מקום כזה? בו עוברים הרבה אנשים שמשום מה רוצים (אבל באמת רוצים!) לקנות ספר?

8. קראת לי ספר טיסה?

האמת היא שכן, אתם מכירים מקום כזה.

קוראים לו נתב"ג. המון אנשים עוברים שם, מצפות להם כמה שעות של שיעמום, וספר טוב פתאום נראה כרעיון בכלל לא רע, בין אם אתה תולעת ספרים ובין אם אתה קורא רק מדי פעם. מה, יש פה אפילו הזדמנות נהדרת בשבילך, בטיסה או בחופשה שאחריה, לחזור לימים הטובים בהם היית קורא ספרים. הגיע הזמן, אחרי כמה שנים, שתקרא איזה ספר טוב. אתה הרי בחופש.
זו הסיבה שהחנות הזו, בנתב"ג, כל כך נחשקת וכל כך רווחית. דמי השכירות שלה שערורייתיים – אבל כמו ג'יימס ריצ'רדסון באלכוהול ובקוסמטיקה – זו נקודת המכירה הרווחית ביותר בישראל לספרים.

זו גם חנות קטנה, יחסית. אין בה המון ספרים מהם אפשר לבחור. אין זמן לבחור מבין המון ספרים. רק המובחרים שבמובחרים יגיעו לשם. וספרים עפים שם מהמדפים, רבותי. פשוט טסים מהם.

עכשיו יגיע הרעיון הראשון.

9. העיקר הנוחות

נתב"ג הוא לא הנקודה היחידה בישראל בה עוברים הרבה מאוד אנשים – שמשום מה מתחשק להם ספר טוב.

כל חנות נוחות בתחנת דלק (ילו, טן, מנטה) היא כזו. אנשים עוברים בחנויות האלה, והרבה. לעיתים קרובות הם גם בדרך לחופשה, עם או בלי המשפחה. הם יוצאים לשרוף זמן. הם יוצאים לנקות את הראש. הם יוצאים לעשות בטן גב, אגדו-דו, לאכול כמו חזירים ולהתענג על סדיני המיטה המתוחים.

עכשיו, דמיינו לעצמכם שהיה בחנות הזו מדף של "ספר טו גו".

רעיון לא כל כך רע, בדרך לאילת או לצימר בצפון. ואם זה ספר קצר, זה אפילו רעיון טוב. הרי צריך שיהיה משהו טוב לקרוא כשהילדים בבריכה בה כלול הכל, לא? ומה זה ארבעים, חמישים שקל? במילא אנחנו בראש של לפוצץ ששת אלפים ₪ בימים הקרובים, וספר טוב יכול לעשות את כל ההבדל בין חופשה סבירה לחופשה טובה.

"ספר טו גו". "ספר לדרך". "ספר על הדרך". השם המדוייק לא באמת חשוב. מה שכן חשוב זה שיש כאן פוטנציאל שיווקי אמיתי. יש בזה אפילו כסף, כי יש על ספר מתח רווחים די מטורף. עולה להדפיס 15 ₪, מוכרים בפי שלוש, ארבע, חמש. מנטה (וגם ילו) אוהבת מתח רווחים כזה.

מעבר לכך, ספרים זה מוצר מדף שלא מתקלקל. והם גם לא תופסים הרבה מקום על המדף, כי הם חמודים ועומדים מהודקים זה לזה. ואנחנו גם לא צריכים הרבה מהם, כדי שלקורא לא יהיו המון התלבטויות. וגם לא ממש חשוב איזה ספרים יהיו שם, כי הם יהיו היחידים שם. רק חשוב שהם יהיו טובים.

בקיצור, מי שמחפש רעיון טוב לחשיפה ולמכירות מטורפות של סופרים עצמאיים, הנה הוא כאן, חינם, מוכן לקטיף וכשר למאכל.

10. דרוש ביצועיסט

אמה-מה?

צריך בשביל זה יזם עסקי שירים טלפון להנהלת מנטה או ילו וירים את הפרוייקט כולו. יש כאן עבודה. צריך באמת לבחור ספרים טובים. צריך להפיץ אותם לתחנות, לעשות מעקב וכו'. זה עסק לכל דבר, ולראשונה בתחום הספרות העצמאית – גם עסק שיש עימו כסף.

האם יש כאן הוצאת ספרים, או התאגדות של סופרים עצמאיים (ותעזבו אותי מחמישים המתענגים! אני מדבר על כל הסופרים העצמאיים) שתוכל לקחת על עצמה פרוייקט כזה? היא תצטרך לעשות מזה מהר, לפני שאוריקון חביבנו, מתשע נשמות, יעשה את זה בעצמו, או מו"ל זריז אחר.

הייתי אולי עושה את זה בעצמי. ובכלל, עוד לא הגעתי לרעיון השני שלי, שהוא הרבה יותר קל לביצוע ויש עימו מהפיכה אחרת –

אבל, נו, אני צריך לעבוד.