לפני הכל: הודעה מיוחדת.
אנחנו שבוע לפני סגירת המחזור הקרוב של האוצר – קורס הכתיבה המעמיק ביותר שאפשר היה להשיג בישראל אי פעם. ממחר אני אתחיל לשלוח אימיילים בנושא (למי שנרשמו), אבל מה שחשוב לדעת היום – זה שהקורס הפעם יהיה בסימן הננו-ריימו, חודש אתגר הכתיבה הבינלאומי.
כלומר: המצטרפים החדשים יקבלו ליווי מיוחד לפיתוח שלד הספר שלהם, בנוסף לפגישת העורך ולשיעורים השבועיים.
מה שמוביל אותנו למה שקרה אמש.
מה קרה אמש?
כרגיל, בימי שלישי, היה שיעור חי. אך שלא כרגיל, הוא נמשך שלוש שעות (שעברו כשניה) והתמקד בדיוק בנושא הזה: בניית שלד הסיפור בשיטת הפרקטל.
זה היה מרתק ומדהים.
גם מי שלא חשבו שהם יכולים לתכנן סיפור – תכננו. ובקלות.
וגם מי שהאמינו בכתיבה אינטואיטיבית – התחילו לעשות אותה כבר בתכנון. וגם זה, בקלות.
אבל, וכאן יש אבל גדול, השיעור של אתמול חשף חולשה אדירה שיש להרבה מאוד כותבים (ואני בתוכם!) בנוגע לבחירת הרעיון לסיפור, כתיבת העלילה והדמויות, והכתיבה בכלל.
אספר לכם משהו.
כידוע, אני כותב כמקצוע. מזה אני חי. וכשהייתי בשנות העשרים שלי, כתבתי כקופירייטר במשרדי פרסום.
והגעתי לשם, איש רעיונות זב חוטם ויצירתיות, וקיבלתי בריף פרסומי, ועליתי על רעיון גדול, ובאתי איתו למנהל הקריאייטיב שלי.
וזה הביט בנייר, הביט בי, ואמר, "לא מספיק טוב. לך תחשוב עוד".
בערתי מבפנים. כי זה באמת היה רעיון טוב. מושקע, חכם, יצירתי. סיפורי. חשבתי עליו, הוא היה סבבה. לא בערתי, התפוצצתי.
אבל בוס זה בוס, ומאחורי כל "לא מספיק טוב" כזה הרי יש מכתב פיטורין חבוי, אז בלעתי רוק והרבה כבוד עצמי והלכתי לכתוב עוד. ולא יאומן, מהר מאוד באמת מצאתי רעיון יותר טוב.
ובאתי אליו בחיוך, ושמתי לו את הנייר על השולחן, ואמרתי, "הנה!"
הוא עיקם את האף ושלח אותי חזרה, לכתוב משהו עוד יותר טוב.
כאן כבר ממש הרגשתי ממוטט. זה גם גרם לי לפקפק בעצמי, בכישרון שלי, וביכולת ההערכה שלי. הכבוד העצמי שלי ככותב נמס על רצפת הפרקט היוקרתית של המשרד וחילחל בין הסדקים לקומה התחתונה, שם ישבו אנשי הכספים.
איך יכול להיות שהרעיון החדש לא מספיק טוב?
הרי ידעתי שהוא כן!
ואם הוא לא, אז איך זה? למה מה שחשבתי שנפלא, מתנפץ ככה על סלעי המנהל?
אבל בוס זה בוס, ועבודה זו עבודה, אז שאבתי מהפרקט את שאריות מרק הכבוד האבוד שלי, וחזרתי לחדר שלי, לכתוב עוד.
בפעם הרביעית הרעיון גם הצליח.
וקיבל מחמאות מכולם.
אפילו ממני. כי לעומתו, הרעיון הראשון שלי, זה שהבוס אמר עליו "לא מספיק טוב", באמת היה חיוור ועלוב.
וזה היה אחד משיעורי הכתיבה הכי חשובים שלמדתי מעולם. שיעור בשלושה חלקים, קצת דומה לספר "מועדון קרב":
1. הרעיון הראשון שלי הוא לא הכי טוב.
2. גם הרעיון הנוכחי שלי הוא לא הכי טוב.
3. כל הרעיונות שלי – הם שלי.
גם הראשון, גם הנוכחי, וגם זה שיתברר כהכי טוב. כולם כולם שלי. את כולם אני יצרתי.
ואני יכול לבחור את הרעיון איתו אני אמשיך הלאה, לסיפור השלם. כי אני לא תקוע עם הרעיון הראשון שלי. כי זה בכלל לא "הרעיון שלי", אלא זה "אחד מהרעיונות שלי". זה רק חלק ממעיין עצום של יצירה שנשפך ממני כל הזמן!
ואני צריך להיות ממש מטומטם – או טירון – כדי להסתפק ברעיון הראשון שנפל לי לתוך התודעה, בזכות זה שהוא היה מספיק בנאלי ופשטני כדי להקדים את הרעיונות הבאמת טובים.
מזל שהיה לי בוס, "איש רע", שהתעלם מההתלהבות שלי ושלח אותי למצות את הפונציאל האמיתי שלי.
וכך בדיוק התארך השיעור של אתמול, משעה וחצי לשלוש שעות.
(כן, כשאני מלמד אני לא תמיד שם לב לזמן שחולף, ובגלל שאין צורך לחזור הביתה, הרי הכיתה מקוונת, זה אפשרי)
פתאום תפסתי את תפקיד האיש הרע, מנהל הקריאייטיב, עורך הפיתוח, איך שלא נקרא לזה – ואמרתי לתלמידים שלי (בעדינות. הרי הם הבוסים שלי, בסופו של דבר) "זה לא מספיק טוב".
לא עשיתי את זה כי שיחקתי תפקיד. עשיתי את זה כי במהלך השורות הראשונות של פיתוח הספר בשיטת הפרקטל, כשכל הספר כולו הוא לא יותר מחמש שורות שמתאמצות להכיל רעיון עלילתי, כל הבעיות האמיתיות של הסיפור – צפות!
זה מרתק, האמת.
מה שלא רואים כשכותבים אלפי עצים (או עשרות אלפי עצים) ממש זורח כשמביטים במתאר היער. ובגלל שזה רק תכנון, ולא כתיבה ממש, קל מאוד לשנות ולתקן ולסדר. קל מאוד להוסיף עוד ועוד רעיונות לרעיון הראשון (או הנוכחי), להשוות ביניהם – ואז לבחור את הרעיון הבאמת טוב לסיפור, או לטוויסט העלילתי לסיפור.
פשוט צריך לזכור:
1. הרעיון הראשון שלך – הוא לא הכי טוב
2. גם הרעיון הנוכחי שלך – הוא לא הכי טוב.
3. כל הרעיונות שלך – הם שלך.
ואתמול, במהלך שלוש השעות האלה, הרצפה פצחה בריקוד סוער מרוב אסימונים שצלצלו עליה. והכותבים שהיו איתי בשיעור בכו, התמרמרו, התעצבנו עליי…
אבל בסוף יצאו עם רעיונות הרבה יותר טובים.
שהיו שלהם בדיוק כמו הרעיונות הראשונים!
ביום שישי, שעה 10, אנחנו עושים אותו דבר (לא יכול להבטיח שלוש שעות). וגם אם האוצר עוד לא שלכם, יש לכם הזדמנות לכתוב הרבה יותר טוב, או לפחות להעלות רעיונות הרבה יותר טובים, לאחר צפייה בשיעור החי הזה, שהעליתי לרשת בשבילכם.
טוב, גם בשבילכם.