לכל דמות יש קול

למה חשוב שלכל דמות בספר שלך יהיה קול ייחודי?
 
את זה תירגלנו בשיעור של אתמול, ולי היה די מדהים לראות (שוב)
איך כותבים ועורכים מנוסים, ואפילו כאלה שכבר הוציאו ספר אחד או שניים,מגלים רבדים חדשים ומעניינים בתוך הכתיבה שלהם.
 
אז למה זה חשוב, באמת?
 
כי ברירת המחדל שלנו היא לכתוב את ה"קול" של עצמנו.
אנחנו כותבים כמו ש…אנחנו כותבים.
 
ומה שקורה זה שכל הדמויות מדברות בסגנון אחד – הסגנון שלנו.
 
וכשאנחנו נכנסים לראש שלהן ומצטטים את המחשבות שלהן, הן חושבות בסגנון אחד: הסגנון שלנו.
 
כך שיוצא שכולן נשמעות וחושבות בדיוק אותו דבר. כמונו.
 
וזה לא "אמין". זה לא מציאותי.
 
במציאות, אם מישהו שאתם מכירים יגיד משהו – אתם תדעו מי אמר את זה גם אם זה רק יהיה מודפס על חתיכת נייר, בלי שיגידו לכם מי אמר את זה.
 
וכך גם בכתיבת דמויות טובה.
 
בסדרה "חברים", למשל, שם כתובות דמויות מעולות ומובחנות מאוד, אפשר לזהות את הדמות הדוברת רק מלקרוא את הרפליקות שלה.פשוט אי אפשר להתבלבל שם.
 
למה שהדבר הנפלא הזה לא יהיה גם בסיפור הנכתב שלך?
 
לפני הכתיבה, ובזמן הכתיבה, צריך לבנות "קול" ייחודי לדמות. קול שיהיה מזוהה רק איתה,וגם יבליט את התכונות המיוחדות שלה.
 
מאוד כיף לעשות את זה.
 
זה קשור לאורך המשפטים, לצורת המשפטים, לאוצר המילים, ולעוד מספר אלמנטים שאפשר לעצב בזהירות.
 
אני אדגיש: זה לא רק ברפליקות.
זה גם ב"מחשבות" של הדמות, ולפעמים גם בדרך בה היא מתנהגת.
 
אז,
 
האם הדמויות שלך נהנות מ"קול" ייחודי?
אם לא, שווה לעשות סבב עריכה שימתקד רק בעיצוב ה"קולות".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.