מתח זה דבר חשוב.
מדברים על זה הרבה, יש אפילו ז'אנר כזה (דה…) אבל סופרייז סופרייז, לא הרבה יודעים מה זה באמת. אל חשש, עוד עשר דקות כולנו נדע הרבה יותר על מתח, ואפילו נדע איך להתחיל לשלב את זה בסיפורים שלנו. אבל קודם נעשה ניסוי קטן. קחו דף בצד, וכתבו עכשיו מה זה מתח (בלי גוגל). הגדרה קצרה כזו. כמה מילים.
אני מחכה.
מחכה.
עדיין מחכה.
שמעו, אתם חבורת מעפנים. כמעט אף אחד פה לא עשה את המאמץ! וחבל. כי אם הייתם מנסים, וחושבים על זה לעומק, אולי הייתם מגיעים לתשובה האמיתית: בעצם אני אתן לכם עוד רגע אחד קטן. צ'אנס אחרון לגלות את זה לבד. מתח, מתח, מתח. אתם בטח מתים לדעת את התשובה.
ובכן, מתח זה בדיוק מה שקרה עכשיו, בפסקה וחצי האחרונה: פוטנציאל. פוטנציאל שמשהו יתרחש. וזה משהו שאתם יודעים שהולך להתרחש, אתם כמעט בטוחים שהוא יתרחש, אבל הוא עדיין לא מתרחש. המתח הוא החוט שמחבר בין הציפייה לאירוע (הנה לירון הולך לספר מה זה מתח) לבין האירוע עצמו (הנה הוא מספר מה זה מתח).
והחוט הזה, יבורך הפרי, הוא אחד מהמנועים הסיפוריים הגדולים ביותר שיש לאמנות להציע לאנושות. ולמה זה כך? כי מיליוני שנות אבולוציה (או 5,000 שנה, מה שעובד לכם) גרמו לנו להתייחס למתח כאל הדבר החשוב ביותר בעולם. הנה נחש. האם הוא יכיש? הנה נמר. האם הוא יזנק? הנה ארנבון. האם הוא יברח? הנה ענן. האם ירד גשם? הנה בן זוג פוטנציאלי. אם הוא ישים לב? הנה זרע. האם הוא יצמיח יבול? הנה היא הלכה. האם היא תחזור?
נראה לי שהנקודה ברורה. אנחנו מתוכנתים לחפש מתח. אנחנו צמאים למתח.
מתח הוא פוטנציאל, ובפוטנציאל הזה אנחנו יכולים לעשות שימוש כל כך רבגוני כשאנחנו מספרים סיפורים, שהוא לבדו יכול להפוך אותנו מבינוניים למרתקים. ואני לא מדבר אפילו רק על סיפורים "אמנותיים". זה יכול להיות גם סיפור עסקי, גם מאמר, גם פוסט בפייסבוק. בכולם אנחנו יכולים (וצריכים!) לשלב מתח.
קיימות טכניקות רבות לכך, כמובן, אבל כאן אני רוצה לדבר על שילוב המתח בחלקיקים הכי קטנטנים של הסיפור – אלה שאינם קשורים בכלל לעלילה. במשפטים, בפסקאות, מקסימום בסצנות. זה המתח שמוביל את הקורא להמשיך לקרוא עוד פסקה ועוד משפט. זה המתח שהופך את הדרך שבה מספרים – למעניינת במיוחד.
איך בדיוק?
ובכן, זו טכניקה סיפורית שלקוחה מאומנות אחרת לגמרי: אומנות הסריגה.
שלב 1: אנחנו יוצרים תעלומה קטנה בטקסט. פסקה בה הגיבורה, למשל, נתקעת בפקק תנועה ולא בטוחה שהיא תגיע למשרד בזמן, ואם לא – אוי ואבוי לפוטנציאל, היא כנראה תפוטר.
שלב 2: יוצרים עוד תעלומה בטקסט. למשל, מחשבותיה נודדות אל הילד שלה, שנמצא היום בבית ספר וחייב לעבור מבחן חשוב, אליו הוא התכונן. והיא ממש מקווה שזה יקרה, כי הוא היה עצוב לאחרונה ומגיע לו להיות שמח.האם הוא יעבור את המבחן? מתח.
שלב 3: פותרים את התעלומה הראשונה. ובכן, הגיבורה איחרה לעבודה. שוב. והבוסית שלה, בפנים אדומים, פיטרה אותה לכל הרוחות ושלחה אותה הביתה, שבורת לב ונקובת כיס. הפוטנציאל מומש.
שלב 4: מייד יוצרים תעלומה חדשה. בדרך החוצה מהמשרד, כשכולם צופים בה ומתרחקים ממנה כאילו יש בידיה חבית קורונה ולא ארגז קרטון עם כמה ניירות, היא מבחינה בפתקית צהובה שמודבקת לארגז: "אני לא מוכן לקבל את זה שלא ניפגש יותר. אני חייב לראות אותך שוב, מ."
הו מיי גוד! מה זה הפוטנציאל הזה?! מי זה "מ"?
שלב 5: פותרים את תעלומה מספר שתיים. הגיבורה מגיעה הביתה, והילד שלה מסתער עליה בחיבוקים ונישוקים. היה לו מבחן נהדר, הוא ידע הכל, היה לו יום נהדר. הפוטנציאל מומש.
שלב 6: מייד יוצרים תעלומה נוספת. הגברת לא מספרת לבן שלה על האסון שקרה לה בעבודה. היא לא רוצה להרוס לו את היום, היא בטוחה שתהיה לו תגובה קשה מאוד ברגע שהוא יידע ויגלה שאין דמי חנוכה. אז היא מעדיפה לדחות את הרגע הקשה הזה כמה שאפשר. היא, כמובן, לא תוכל להתחמק ממנו, והופ, כבמטה קסם, הקורא שוב נמצא במתח.
שמתם לב לתהליך הסריגה העדין שקרה פה? בכל רגע נתון הקורא צמא לפיתרון תעלומה אחת לפחות. לא כל התעלומות הרות גורל, לא כולן היסטריות (להיפך: רובן יומיומיות), אבל הן מוליכות את הקורא בשביל מעניין מאוד, שביל מלא הפתעות, מתח בריא וגרביים סרוגות להפליא.
אז, עכשיו אני מאתגר אתכם ללכת ולקרוא דברים שכתבתם לאחרונה, ולבדוק אם סרגתם לתוכם חוטי מתח צמריריים בטכניקה הזו. ואם לא, עד כמה קל יהיה לכם לשלב אותם?
די קל, אני מבטיח לכם.
ומה יהיה בטיפ הבא?
ובכן, עבור זה – תצטרכו לחכות שבוע.
