זה דווקא סיפור מעניין.

לפני לא מעט שנים, כשרק עלה לי הרעיון של בניית קורס קטנצ'יק לכתיבה יוצרת, לא דמיינתי שהוא יתפתח לאוצר נוצץ שיגרום לכל תכניות הכתיבה האקדמיות בישראל להיראות רדודות ושטחיות לידו (את זה אומרים מי שהיו בהן,  לא אני). לא תכננתי שהוא ישלב בתוכו יותר מעשר סדנאות כתיבה יוצרת. לא שיערתי שהוא יאצור יותר תוכן,  טכניקות וקסמי טקסט מכל מה שקיים היום בכל הסדנאות בישראל – גם יחד.

ממש לא.

בסך הכל רציתי לפתח את עצמי ככותב.

באותם ימים ערכתי וניהלתי קריאייטיב במשרד פרסום מוערך שהתמחה בטקסטים ארוכים. כבר הייתי אחרי כתיבת שתי סדרות טלוויזיה ואפילו הוצאתי ספר בהוצאה מסורתית. הספר קיבל ביקורות טובות אבל לא עשה רושם בקופות (לימים הוא יהפוך למפתח לאוצר – אבל זה כבר סיפור אחר,  למחר).

ועדיין, עם כל זה שהייתי גדול ומוכשר ומוצלח, עם קריירת כתיבה עשירה ומפרנסת, בלב ידעתי שאני בסך הכל. . .  גור כתיבה צעיר.

כל מה שהיה לי זה מה שיש לכולם: קצת כישרון, קצת ניסיון, הרבה קריאה (הרבה קריאה!) וגם קצת למידה מהאנשים המוכשרים שעבדו לצידי.

אבל!

ידעתי שבחו"ל יש תכניות אקדמיות מקיפות ומעמיקות לכתיבה יוצרת – שאותן לא עברתי. ובטוח שיש בהן משהו. וידעתי שיש בחוץ אוצר עצום של ידע וטכניקות כתיבה ועריכה, שפותח ונצבר במשך עשרות שנים על ידי טובי הסופרים והעורכים בעולם – שאין לי.  ואני צריך שיהיה לי.

וקראתי קצת על זה, ורציתי את זה, והסתערתי על זה.

והייתי בטוח שבישראל, מדינתו השאננה של עם הספר, מקום בו יש יותר כותבים מקוראים – אני אמצא את האוצר הזה בקלות.

אתונות, מצאתי. אתונות.

בישראל, למרבה הבושה, לא היתה שום תכנית אקדמית רצינית לכתיבה.

מה כן היה? מה שיש גם היום: סדנאות כתיבה.

את הסדנאות האלה מעבירים, בדרך כלל, סלבריטאי כתיבה. סופרים ידועים שזכו להצלחה – ועכשיו צריכים השלמת הכנסה. אז בדקתי,  נרשמתי,  והלכתי.

והאמת? מאוד נהניתי.

יש משהו מאוד כיפי בסדנאות האלה. קודם כל, כי סופרים מפורסמים הם אנשים מרתקים. הם מוכשרים בטרוף, יש להם רעיונות מעניינים, הם מתנסחים נפלא, יש להם סודות פרטיים שהם גם נהנים לחשוף, הם מהווים השראה ומודל חיקוי, ו… בלי להתבייש אגיד שיש משהו מאוד קוסם בלהתחכך באבק כוכבים.

לחלוק אותו מזגן עם סופר מפורסם? לשתות יחדיו בהפסקה את אותו קפה נמס עלית עם חלב עמיד? הוליווד בישראל.

אז נהניתי, אבל בכל פעם שחזרתי הביתה שאלתי את עצמי אותה שאלה: "מה אני יודע עכשיושלא ידעתי קודם?"

והתשובה היתה מבאסת.

ולמה? כי אדם יכול ללמד רק את מה שיש לו.

ולאותם סופרים היה (ויש) כישרון. המון כישרון.  

אבל,  לעזאזל,  אי אפשר ללמד כישרון!

אף אחד לא יכול לכתוב כמו אשכול נבו, או דודו בוסי, או גבי ניצן, או יהודית קציר. הם ייחודיים.  הם מדהימים. אי אפשר ללמוד לכתוב כמותם כי… אי אפשר ללמד כישרון.

מה כן אפשר ללמד?

מה שרציתי מלכתחילה: טכניקות כתיבה.

וכן, בחלק מהסדנאות האלה העבירו גם טכניקות כתיבה, אלא שהן היו בסיסיות ורדודות מאוד. ולמה? גם בגלל שאדם שמתפוצץ מכישרון, מראש לא צריך לדעת המון טכניקה (ולכן גם לא יעביר אותה), גם בגלל שלקבוצת כתיבה בסדנה מגיעים אנשים עם רקע מגוון בכתיבה, כך שצריך לדבר אל המכנה המשותף הרדוד ביותר, וגם בגלל שיש גבול למה שניתן להעבירבסדנה קצרה של 12 מפגשים. (באוצר,  למשל,  יש בערך 20 שיעורים ותירגולים שונים רק בנושא של דיאלוגים! ואני עדיין מרגיש שזה חלקי).

אז מה עשיתי? הבנתי שמישראל לא תבוא הישועה, ולכן חזרתי ופניתי לחו"ל.

והתחלתי ללמוד. ללמוד ברצינות. כדי לפתח את עצמי הוצאתי עשרות אלפי ש"ח על קורסים ותכניות שונות – באנגלית. שילבתי פנימה את כל הידע הקיים שלי בכתיבה מולטידיסציפלינרית (גם תסריטאות, גם קופירייטינג). תרגמתי לעצמי את החומרים. התאמתי אותם לישראל, לעברית. פיתחתי חומרים חדשים. והכל לעצמי.

בעבודה קשה, הפכתי מגור כתיבה זעיר לחת'כת דרקון רושף טקסט שיושב על אוצר בלום של טכניקות כתיבה שונות.

ולא

נתתי

לאף

אחד

להתקרב אליו.

ואז,  לפני כחמש שנים,  התרחשה רעידת אדמה איומה שפתחה את הסדק הראשון למערת האוצר.

מחר אספר לכם על זה.

לפני מספר ימים כתבתי על מה שצפוי לקרות לשוק הספרים כשאמזון תגיע לישראל. איך היא תשפיע על הקוראים, על הכותבים, על רשתות הספרים, על המו"לים ועל אנשי המקצוע. זה היה ארוך (הייתי צריך להסביר כמה דברים סמויים מן העין), אבל בגדול: אמזון הולכת לשנות סדרי עולם. היא תשתמש באהבה של הישראלים לספרים, על מנת לקבל את פרטי האשראי שלנו ולהרגיל אותנו לקנות דרכה.

ה"מזימה" של אמזון

איך היא תעשה את זה? היא פשוט הולכת להציף את הקוראים באהבה, במחירים ובשירות שפשוט אי אפשר לסרב להם. על הדרך, היא תחרב את כל הסדר הספרותי הישן. הנה, אאמ;לק לכם:

1. קודם כל – היא תגרום לצרות צרורות בסצומתסקי, עד כדי פשיטת רגל של הדואופול או חלקיו. ואם לא, בטוח הקטנתו וזריקתו מהקניונים.
2. גם הוצאות הספרים יסבלו ממנה, ויצטרכו להתייעל מאוד. זה אומר סגירות, מיזוגים, פיטורים, הקטנת משכורות, והתמקדות יתרה (הרבה יותר משהיום) ברבי מכר ברורים.
3. רגע רגע. פיטורים והקטנת משכורות? של מי בדיוק? אה, כמובן: של לקטורים, עורכים, מאיירים, מגיהים, מתרגמים, מעמדים, מעצבי כריכות. אלה שעושים את העבודה בפועל. ומי עוד עושה את העבודה בפועל?
4. הסופרים, כמובן. יהיה קשה מאוד להוציא רומן ביכורים דרך מו"ל מכובד. זה, פשוט יהיה הימור גבוה מדי עבורו, והמו"ל גם ככה לחוץ. מצד שני, יהיה יותר קל (אפילו יותר מהיום) להוציא ספרים בהוצאה עצמית. גם בפורמט דיגיטלי, ובמיוחד בפורמט מודפס (כי לא צריך להתעסק בהדפסה ובמשלוחים).
   

   על מי עוד אמזון תשפיע (ועל מי לא)

עוד נפגעים? בבקשה.

מפיצי הספרים יהיו בבעיה. הם חיים מספרים שנמכרים בחנויות, ויימכרו הרבה פחות ספרים בחנויות. אגב, אני לא בהכרח מדבר על פרוזה. אתם יודעים עד כמה משמעותי מחזור המכירות של ספרי הלימוד, למשל? מאוד משמעותי. וכמה יותר נוח יהיה להזמין אותם בקליק ולקבל הביתה, בלי לעמוד בתורים הבלתי נסבלים של סוף אוגוסט?

ומה לגבי מבקרי התרבות? הרבה נכתב על מוסף הארץ וחיות דומות, וטבלאות רבי המכר, או ציוני המבקרים, או מה שלא קוראים לזה עכשיו. אמזון, בארה"ב, הפילה בנשיפה את המעמד של כל אלה, ובוודאי את השפעתם על המכירות.

ביקורות הקוראים האמיתיים של הספר באמזון, מסתבר, הרבה יותר חשובות מהמלצות המבקרים. הן צמודות לספר תמיד, לכל אורך חיי הנצח שלו, ומאפשרות לקוראים השוואה קלה בינו לבין ספרים אחרים. אז, אולי לא יפטרו את המבקרים, אבל הם יהיו הרבה פחות חשובים.

*

יהיו גם אלה שלא צפויים להיפגע, להערכתי. חנויות הספרים הקטנות, ששרדו את הדואופול במשך מספר שנים – כבר למדו להתמודד עם תחרות מטורפת, ולכן לא ייפגעו. הן משלמות דמי שכירות נמוכים, הן מסתמכות על קהלי יעד קהילתיים מוגדרים, הן מחזיקות בספרים "מיוחדים".

גם הוצאות ספרים ייחודיות, שהבינו שהכוח שלהן נמצא בנישה ובקהילה, לא ייפגעו. תופעות כמו "תשע נשמות", שגידלו קהילה תוססת ופיתחו מותג חזק מאוד בקרב אותה קהילה, יסתדרו היטב.

למעשה, החנויות הקטנות וההוצאות לאור הייחודיות צפויות אפילו לשגשג. התפרקות הרשתות והמו"לים הגדולים ישאירו עבורן הרבה מאוד קוראים שרוצים לדפדף, והזדמנויות רבות להגיע לקוראים חדשים וסקרנים. יש פה הרבה דינמיקות שמגיעות מתחום השיווק, אחסוך מכם את הפרטים. אבל בגדול – דעו שלקופיפים קטנים הרבה יותר קל לחיות בג'ונגל בו שולטת גורילה אחת משמעותית, מאשר ביער בו נאבקים מתחרים בינוניים, דומים בכוחם.

סקטור חדש יופיע, להערכתי, והוא של "הוצאות עוזרות", שילוו את הסופרים (תמורת תשלום) ויסייעו להם לכתוב ולהפיק את הספרים באמזון אופן איכותי ושיווקי. יכולים להיות להוצאות כאלה מספר צורות ותפקידים, אולי אכתוב על זה ברשימה הבאה. אבל היום, אני מתמקד בסופרים.

אז מה סופרים צריכים לעשות?

אבל מה איתנו? מה אנחנו, כסופרים, צריכים לעשות כדי לשגשג בעידן החדש?

קודם כל, אנחנו נצטרך להבין שמבחינתנו, בעידן אמזון חוקי המשחק משתנים לחלוטין. כמה אקסיומות, עליהן גדלנו, יתבררו כבלתי נכונות או בלתי רלוונטיות. הנה החשובות שבהן:

1. כניסה לחנויות תהיה כמעט בלתי אפשרית. למה? כי יהיו הרבה פחות חנויות פיזיות, ויהיו מעט מאוד מו"לים שיסכימו להמר על הוצאת הספר שלנו. היום בהחלט ניתן להיכנס לחנויות (דרך תשלום למפיץ), אבל זה לא קל. רק דמיינו מה יקרה עוד שנה שנתיים.
2. כניסה לחנויות תהיה גם הרבה פחות משמעותית למכירות, מהיום. יבקרו בהן פחות קוראים, גם כי יהיו פחות חנויות וגם כי אחוז גבוה יעדיף לקנות ספרי נייר דרך אמזון.
3. תהיה אפשרות טכנית קלילה (וחינמית!) להוציא לאור ספר בעותק דיגיטלי או בעותק פיזי, ולחשוף אותו לכל הקוראים בישראל. הספרים האלה יהיו זמינים לנצח (ותהיה למילה הזו משמעות מטורפת, עוד כמה שורות).

שלוש עובדות אלה יהפכו את החיזור אחרי הוצאות הספרים הגדולות לכמעט מיותר. מעבר לכך שהן פשוט לא ירצו לעבוד עם סופרים לא מוכרים (ולכן מסוכנים למכירות), הרי להוצאת הספרים יש רק שלוש יכולות אמיתיות: לחבר בין הסופר לאנשי המקצוע שישדרגו לו את הספר, להדפיס אותו בזול, ולשווק אותו דרך חנויות.

אז… אנשי מקצוע, כידוע, אפשר לשכור לבד (יהיה מצאי גדול מהם), באמזון לא צריך להדפיס, ומבחינה שיווקית באמזון אין להוצאה שום יתרון על אדם פרטי.

כלומר: הכוח מתנקז, כולו, לידיים שלנו. אנחנו נהיה המו"לים של עצמנו, לטוב ולרע. עלינו להתייחס לכתיבה שלנו כאל עסק, עסק מודרני של העידן הדיגיטלי. אז בואו נראה מה יהיה לנו שם.

חובה: לשמור על איכות גבוהה בכתיבה ובהפקה

כשכל אחד יוכל להוציא חינם ספר באמזון, כל אחד גם יוציא חינם ספר באמזון. רבים מהם יהיו באיכות נמוכה מאוד, ואפילו בינונית. מפולת אימים של זבל ספרותי, בכל ז'אנר שהוא. הצפה.

האם זה רע? האם זה יוביל לזילות של המילה הכתובה, לחוסר אפשרות של הקורא הסביר למצוא את הספרים הטובים מתוך ערמת הג'אנק?

ממש לא. באמזון יש מנגנון פלאי שבורר מהר מאוד בין המוץ לתבן. כבר דיברנו עליו: ביקורות קוראים. ספרים שמקבלים ביקורות גרועות – צוללים מייד למטה בטבלאות, כמעט שלא נראים וכמעט שלא נקנים יותר. הרי, מי יקנה ספר עם ביקורות גרועות?

רק להמחשה: באמזון, באנגלית, יש כיום הרבה מאוד מיליוני ספרים, ויותר מאלף ספרים חדשים מועלים לשם כל יום. בפועל, רק שלושים האלף הראשונים בדירוג נמכרים ביותר מעותק אחת ליום. נכון שיש הרבה מאוד ספרים נפלאים, עם ביקורות מעולות, מתחת לקו העוני של המכירות – אבל לא תמצאו ספרים גרועים מעליו.

כך יהיה גם בישראל. ספרים גרועים, שלא יספרו סיפור טוב, לא ייערכו היטב ולא יעברו הגהה – יצללו. כסופרים, אנחנו רוצים לספר את הסיפור שלנו. כמו"לים, אנחנו רוצים שהוא גם יוגש היטב. בשורה התחתונה: נצטרך לשכור אנשי מקצוע מעולים כדי לשדרג את הספרים שלנו. לשמחתנו, הם לא יהיו יקרים מדי – ועדיין ירוויחו כראוי.

מה לעשות כבר היום? תתרגלו לכוון לאיכות גבוהה. ו… שדרגו את הכתיבה שלכם.

קהילה, קהילה, קהילה

לא אאריך כאן בדברים, אבל שיהיה ברור: סופרים יצטרכו לגדל סביבם קהילה של קוראים "מכורים". רואים את זה כבר היום, בקרב סופרות הרומנטיקה למיניהן, אבל זה יתפשט גם לז'אנרים אחרים. לשמחתנו, יש דרכים די קלות ופתוחות לגדל קהילה דרך אמזון וגם לא דרך אמזון. קהילה היא הדרך הקלה ביותר למכור ספרים, וסופרים עצמאיים (מצליחים) באמזון עושים את זה כשגרה.

מה לעשות כבר היום? תתחילו לטפח קהילה סביב הכתיבה שלכם. בפייסבוק, בבלוגים, בכל מיני אמצעים.

יחי הזנב הארוך (או: מותה של ההשקה)

כל עוד הספרים הופצו דרך החנויות, היתה להשקה משמעות דרמטית על המכירות. לספר היתה תקופת חסד של שבועיים עד חודש מרגע השקתו ועד רגע פינויו מהמדף. רק ספרים מצליחים מאוד לא פונו, אבל גם להם תקופת ההשקה היתה בלתי חוזרת.

גם באמזון יש להשקה משמעות, אבל פחותה. הספרים חיים לנצח, גם כספרי נייר וגם כדיגיטליים. באמזון יש להם "זנב מכירות ארוך", ואם הספר זוכה לביקורות טובות, במאמצים מאוד קלים אפשר לראות אותו נמכר שנים קדימה.

ומה שיותר חשוב: אפשר תמיד להשיק אותם מחדש. זו יכולה להיות השקה מכירתית בלבד, השקה עם תיקוני מהדורה – ואפילו הורדת הספר לגמרי מהמדף, ביצוע תיקונים נרחבים, שינוי שם וכריכה, והוצאה כספר חדש לחלוטין.

קנאת סופרים? שיתופי פעולה!

זה אחד הדברים המרתקים ביותר שסופרים עצמאיים יכולים לעשות. כל אחד, עם הקהילה שלו, יכול לעזור לכל סופר אחר להיכנס אליה. זה נורא נורא פשוט, נורא נורא בסיסי, ונורא נורא אפקטיבי. או מאוד מאוד, לצקצקני העברית הנכונה. מדובר במכרה זהב שסופרים היום לא מנצלים, גם לא בתחום הרומאנס.

שיתופי פעולה כאלה יכולים להיות גם בין סופר לעורך, סופר למתרגם (תיכף נגיע לזה בעוצמה), סופר למאייר. ומה אתם אומרים על ספרים שנכתבים יחד? ואנתולוגיות של סיפורים קצרים, או לא קצרים?

כתיבה בסדרות

תתחילו לחשוב בכיוון, באמת. יש לזה משמעות שיווקית יוצאת מגדר הרגיל. מכרתם את הראשון? מכרתם את כל הספרים בסדרה.

מקפצה לאמזון באנגלית

ברור שהצלחה ישראלית היא הצלחה מוגבלת. כמה כבר קוראים יש כאן, הרי. אבל היא בהחלט יכולה לשמש מבוא להצלחה באמזון באנגלית, על ידי שיתוף פעולה עם מתרגם – או רכישת שירותי תרגום. ברור שספרים מוצלחים, בעלי דירוגים גבוהים, יקרצו למתרגמים.

התנצלות לסיום: השתמשתי בפוסט הזה בלשון זכר, כי ככה זה בעברית. אבל מאחר ורוב הקוראים הם בעצם קוראות, לא אתפלא אם כך גם בקרב הכותבים (לא כשמדובר בפרסים, כמובן. פרס זה זכר, ולכן הוא ניתן באופן מסורתי לזכרים. אם את כותבת ממש טוב, אולי יתנו לך פרסית).

מישהו שאל פעם את סטיבן קינג, למה הוא כותב סיפורי אימה. התשובה שלו היתה קצרה.

"למה אתה חושב שיש לי ברירה?"

אבל לא בזה אני רוצה להתעסק. אני רוצה לשאול למה אני כותב. באופן כללי. מה המטרה שלי בכתיבה? למה לי לכתוב ספר? למה סיפור קצר? מה אני רוצה להשיג במאות השעות האלה מול המחשב?

ומה אתם רוצים להשיג, כמובן. כי יש הרבה סיבות לכתוב.

 1. אני מכיר הרבה סופרים שבסך הכל רוצים לראות את השם שלהם על ספר בחנות הספרים. מבחינתם זה חלום. סוג של הכרה ציבורית. כמו לזכות ב"כוכב נולד". המהדרין גם לא יסתפקו בהוצאה עצמית או "קטנה". לא, הם רוצים לצאת בהוצאה גדולה, רשמית, מכובדת.

אני בהחלט יכול להבין אותם.  זו, אמנם,  לא הסיבה המרכזית בזכותה אני כותב, אבל היא לגיטימית בעיניי. אנחנו בני אדם. אנחנו רוצים כבוד, אהבה ותהילה. זה מניע חשוב ביותר. גם אני קצת כזה, אבל העניין הוא שאני עצלן.

אני לא אתאמץ כדי להכניס את הספרים שלי לחנויות. זה לא נראה לי כזה משתלם. זה גם מכניס אותי לברנז'ה של ה"סופרים", משהו שאני לא כל כך אוהב. מכירים את המושג "קנאת סופרים"?

אין לכם מושג כמה זה קיים, וכמה לכלוכים יש בעולם הזה. סופרים, ומבקרים, וכל השיט הזה שמגיע כשמתעסקים עם המון כבוד ומעט מאוד כסף. כבר לפני יותר מעשור בחרתי לא להיות שם. עצלן, נו.

2. אם כבר מדברים על כסף, יש מי שרוצים לכתוב, כי הם רוצים להתפרנס ממה שהם אוהבים. אני, ללא ספק, שייך (גם) לקבוצה הזו. בגלל זה אני כותב מקצועי – כבר כמעט 25 שנים אני עושה את זה לפרנסתי, ומצליח להפיק הנאה אמנותית גם מדברים שאינם כל כך אמנותיים ביסוד. זה גם מה שהוביל אותי לתרגם ולהוציא את הספרים שלי באמזון.

מה שכן – זה לא פיתרון קסם. אין ספק שלא כל אחד יכול להוציא ספריו באמזון, וגם אין ספק שאמזון היא הימור די גבוה (בגלל עלות התרגום). אבל… היא אופציה. לגיטימית. ובמקום אחר ארחיב על זה יותר.

3. יש מי שיש להם סיפור לספר. וזה בוער בהם. אם אתם אומרים, "היי זה אני!" סביר שאתם צודקים. כי לכל האנשים יש משהו לספר. בתוך כל אחד מאיתנו מסתתר לפחות ספר אחד, ספר אוטוביוגרפי. ואם לא שלו, אז של הוריו. או של הסבא והסבתא. זה הסיפור הראשון שיש לכל אחד. אבל מה שהופך אדם ל"סופר", לדעתי, זה הסיפור השני. לא זה שעוסק בו ישירות. זה שעוסק במישהו אחר. במשהו אחר.

4. הקפקאים. פרנץ קפקא כתב למגירה. הוא בכלל לא רצה שאנשים יקראו את מה שהוא כותב. אני לא יודע אם הוא חשב שזה טוב או לא, אבל עובדתית הוא לא פרסם את כתביו, אפילו לא ניסה. ובצוואה שלו הוא ביקש להשמיד אותם.

לדעתי הוא כתב כי הוא פשוט היה חייב לכתוב. הוא דמיין סיפורים טובים כל כך, שכדי לקרוא אותם הוא היה צריך לכתוב אותם קודם. לכתוב לעצמו. בי, אישית, בהחלט יש משהו מהקפקאיות. אני מאוד נהנה ממה שרץ לי בדמיון, אבל כדי לקרוא את הסיפורים שלי אני חייב לכתוב אותם. לשמחתי, אני מאוד נהנה לכתוב.

כמוהו, אני בעצם כותב למגירה. לעצמי. שלא כמוהו, אני כן רוצה שיקראו את מה שאני כותב. לכן אני כן מוציא את הספרים שלי בפורמט דיגיטלי, בלי מאמץ רב ובלי עלויות גבוהות.

ואתם?

מה הסיבה שלכם לכתוב?