רצונות ומטרות: טיפה הכתיבה השבועי

רצונות ומטרות של דמות. מה זה בכלל?

"אתה בכלל מלמד פסיכולוגיה", אמרו לי במהלך אחד השיעורים השבוע. ויש בזה משהו. כתיבה טובה מתבססת על פסיכולוגיה, על הבנת נפש האדם. בכלל, נושא הכתיבה נחלק לשניים: "מה כותבים", ו"איך כותבים". חלק גדול מה"מה כותבים", בטח כשמדובר בכתיבת דמויות (אבל לא רק), אפשר בהחלט להציב תחת ערך פסיכולוגיה.

והשבוע עסקנו ברצונות של הדמויות. רצון: מילה כל כך תמימה, שצופנת בין קפליה עולם ומלואו. ו… היא גם לא ממש ברורה. למשל, כשמישהו אמר "אני רוצה לנצח בתחרות השחמט", למה הוא התכוון? האם הוא מבטא רצון?

לא.

למרות שהיה שם שימוש במילה "רוצה", הוא לא באמת דיבר על הרצון שלו. זו היתה המטרה שלו. אז מה היה הרצון, המניע שלו?

שמח ששאלתם.  

רצונות ומטרות – המחשה שחמטאית

למעשה, יותר משלוש מאות אנשים נרשמו לתחרות הספציפית הזו. מתוכם נעקוב אחרי ארבעה אנשים, שכולם רצו, מאוד מאוד רצו, לנצח.

אבל מה באמת היה הרצון שלהם?

אדריאנה, בת 17, היתה מתוסכלת מאז שהיא זכרה את עצמה. למרות שהיא אובחנה והוגדרה מזמן כילדה מחוננת, הוריה לא הרשו לעצמם לשלוח אותה לחוגים מיוחדים או לשכור עבורה מורים פרטיים. אמא של אדרי ניקתה בתים, אבא שלה היה נהג אוטובוס, וכל מה שהם חסכו ממשכורות העולב שלהם הלך להשכלה של שני האחים הגדולים והלוזרים שלה. לא נשאר להם כוח, כלכלי או נפשי, לקדם את אדרי הקטנה.

מהר מאוד היא הבינה שכל מה שהיא תשיג בחיים, היא תשיג לבד. ויום אחד, כשהיתה בת 12, אדרי נחשפה לראשונה למשחק השחמט. והתמכרה. היא למדה לשחק לבד, נכנסה לתחרויות באונליין, והקדישה לנושא מספר שעות כל יום. הוריה לא אהבו את זה, אבל גם לא נותר להם כוח להגיד לה "לא" נחרץ. הם ציפו שהשיגעון יעלם לבד.

והיא רצתה, יותר מכל, להראות להם שהם טעו. שהם השקיעו בילדים הלא נכונים. שהם היו צריכים לתת לה יותר. הרבה יותר. היא גם רצתה לקבל הכרה אמיתית, של מבוגרים חכמים יותר. היא רצתה שיראו אותה. ושיתנו לה מילגה, שתכניס אותה לאוניברסיטה מכובדת.

בנג'מין, לעומתה, דווקא רצה לצאת. נותרה לו עוד שנה וחצי להעביר בכלא המחוזי, ועוד שבוע ועדת השחרורים המוקדמים עמדה להתכנס. חמש פעמים בעבר הם כבר סירבו לשחרר אותו מוקדם. "אנחנו לא רואים תכנית שיקום רצינית שתצליח עם מוח כמו שלך", הם פסקו, ובגיל 37, בנג'מין ידע ש-18 חודשים נוספים בכלא היו מחסלים אותו.

הוא חייב לצאת

באופן מילולי מחסלים אותו. המוח הקרימינלי שלו הכניס אותו למאבק אגו מטופש עם אחד מהאסירים היותר מסוכנים, ועל הדרך – גם הביא להתעלמות מוחלטת מצד סגל הסוהרים. בכל יום הוא היה יכול לקבל דוקרן לטחול, ובלי שאף אחד יגן עליו.

אבל התחרות יכלה להוציא אותו מזה. הוא היה שחמטאי ממש טוב. אבל  מ מ ש  טוב. היה לו פוטנציאל ארצי, אולי בינלאומי. למעשה, המוח האנליטי המבריק שלו הוא שאפשר לבנג'מין להוציא לפועל את אחת העקיצות הבנקאיות הגדולות ביותר של העשור. איך הוא נתפס? שילוב מטומטם של יהירות, אלכוהול, ו… אין איך להגיד את זה טוב יותר, חרמנות.

אלא שזכייה בתחרות השחמט הזו יכלה להציג אותו באור אחר לחלוטין. בשחמט הסתובבו סכומים רציניים, וסוף סוף הוא היה יכול לתת לוועדה אופק שיקומי רציני. בשחמט, מוח קרימינלי ושופע תחבולות היה חוקי לחלוטין. זה יכול היה לשכנע אותם. והוא כל כך רצה לצאת מהכלא, ויפה מהלך אחד קודם. אחרת… כנראה שלא יצא לעולם.

גבריאל, לעומתו, הרגישה שהכל פתוח עבורה. היא התחרתה בסבב העולמי, זכתה לא מעט, ועם השנים נגסה נתח גדל והולך מעוגת הפרסים. והחסויות, כמובן. הרבה מאוד חברות חיזרו אחריה, בתקווה שהפנים היפות שלה יפארו את המודעות שלהם. בגיל 29, גבריאל היתה נערת הפוסטר של השחמט הנשי.

למעשה, אם היא היתה רוצה, היא היתה יכולה להיות נערת הפוסטר של פלייבוי. עובדתית – הציעו לה את זה, והיא עדיין לא סירבה סופית. עם לוק ירוק עיניים של דוגמנית על, חוש אופנה יצירתי במיוחד וכריזמה בכמויות מסחריות, היא היתה ה-כוכבת של הענף. שילוב גנטי חד פעמי. והתחרות העירונית הזו, עד כמה שהיתה קטנה, היתה בעיר הולדתה.

ואין סיכוי בעולם, בעולם, שהיא היתה נותנת למישהו לנצח אותה במגרש הביתי שלה. היא היתה האלופה המקומית כבר 13 שנים ברציפות. והפסד כאן היה פשוט בלתי נסבל. שלא לדבר על ההתערבות הקטנה עם דייב.

רצונות ומטרות על פי דייב

הו, דייב, דייב, דייב. גם הוא שיחק בסבב העולמי. גם הוא ניצח לא מעט. רק לא את גבריאל. ואם היה משהו אחד שהוא רצה לעשות בעולם לפני שימות, זה לתת לה שחמט בראש. לראות את האכזבה, את הכניעה אפילו, נובטות בעיני האמרלד שלה, ברגע בו היא תקלוט שההפסד לדייב הוא בלתי נמנע.  

שלוש פעמים בעבר זה כמעט קרה. אבל רק כמעט. פעמיים היא הצליחה למלט תיקו, ופעם אחת היא הפכה את הקערה על פיה ועל ראשו הסחרחר, ובתחבולה מבריקה ניצחה אותו. המאזן ביניהם עמד על חמש נצחונות לה, ארבע תוצאות תיקו, ואפס עגול ומנופח בטור הנצחונות שלו.

המאמן שלו טען שהבעיה של דייב היא פסיכולוגית. "אתה פשוט מאוהב בה", הוא אמר לו אחרי אותו פיאסקו בשחור לבן. וזה הרגיז אותו כל כך, במיוחד בגלל שזה היה נכון. דייב באמת היה מאוהב בגבריאל, ומאוהב מעל לראש. קראש ילדותי של טינאייג'רים, שנמשך כבר שנתיים, ללא תרופה.

הוא גם ידע שגבריאל נמשכת אליו, אבל לא יכולה להיות איתו. היא אמרה לו את זה בבירור, שהיא לא יכולה להיות עם מישהו שלא יכול לנצח אותה. "משהו באישיות שלי", היא פסקה בשיחה האחרונה שלהם. ולפני שהיא ניתקה את השיחה, הוא הציע לה התערבות נועזת במיוחד. אני אחסוך מכם את הפרטים, אבל אתם יכולים לדמיין.

והוא כל כך רצה לנצח. בהתערבות.

איך מבדילים בין רצונות ומטרות?

ארבעה אנשים. ארבעה רצונות שונים. ומטרה אחת, שקל לטעות ולסווג תחת "רצון". אבל היא לא רצון, היא מטרה.

איך מבדילים בין רצונות ומטרות?

מטרה היא דבר שחותרים אליו. הרצון הוא ה"למה". גבריאל רצתה לנצח בתחרות (מטרה) כדי לשמור על הכבוד שלה (רצון). גם אחיה הקטן של גבריאל, הארווי, יכול היה להירשם לתחרות במטרה לנצח בה, אבל שחמט לא עניין אותו בכלל. לא היה לו רצון, לא היה לו "למה".

המטרה היא הפסגה אותה רוצים לכבוש, והיא זו שמניעה את העלילה קדימה. ללא מטרה ברורה הדמות לא תעשה שום דבר, ואנחנו לא נדע לכתוב את העמוד הבא בסיפור שלה.

הרצון הוא הסיבה שדוחפת את הדמות למטרה, והוא זה שמניע את הדמות קדימה. ללא רצון, הדמות לא היתה מתעניינת בכלל במטרה.

קיימת דרך קלה אחת להבדיל רצון ממטרה.

בדרך כלל, המטרה היא דבר מאוד ברור ומוגדר ופיזי. קל לתאר אותה בתמונות. אם המטרה היא לזכות בתחרות שחמט, אפשר "לצלם" את הגביע והפרס הכספי שמוענק. אם המטרה היא להתחתן עם גבריאל, קל לצלם את רגע הטבעת.

רצון, לעומת זאת, קשה יחסית לצלם ולתאר בתמונות. איך אפשר "לצלם" רצון להראות להורים שהם השקיעו בילדים הלא נכון? איך אפשר "לצלם" רצון לא להירצח?

אולי זה קרה גם לכם

ככל שתעניקו לדמויות שלכם רצון יותר חזק, יותר עמוק, יותר "פסיכולוגי", תוכלו להפוך אותן לדמויות אמיתיות. שחותרות למטרות שלהן באופן שהקוראים יכולים להבין ולהזדהות.

רבים וטובים טועים בין "מטרה" ל"רצון". המחיר של חוסר הבהירות הזו מתבטא במחסומי כתיבה אכזריים, ובכתיבה חלשה וחסרת טעם. אם אי פעם הרגשתם כך, זו כנראה היתה הסיבה. סשן אמיתי של בחינת הדמויות שלכם, הבנת הרצונות האמיתיים שלהן, יכול לעשות כשפים בסיפור שלכם.

אפשר להתחיל את התהליך כבר עכשיו. כתבו פה, בשני משפטים בלבד: מהי המטרה של הדמות המרכזית שלכם, ומהו הרצון שלה?



  1. טיפ חכם, אבל כמו הרבה טיפים ששיכים לשיווק ולא לאומנות אמיתית, מעודדים עולם רע יותר. עולם בו אפשר להסיר אחריות…


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.